אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"עיר שיש בה עבודה זרה אסור ליכנס לתוכה"
המותר לשפוך שיח ולערוך תפילה באוהל יצחק אבינו ע"ה?
אל רבה של איזמיר – רבינו הגאון רבי חיים פלאג'י באה שאלה חמורה, מספר יהודים התלוו לקונסול הנכרי בעת שהלך אל בית עבודה זרה ביום אידם, ובהגיעו לשם לא נטשוהו אותם יהודים, אלא נכנסו עימו לבית יראתם. עתה ביקשו השואלים לדעת אם עברו אותם יהודים על איסור, ואם אכן כן – מה תקנתם.
ורבינו חיים השיבם (שו"ת "חיים ביד" סימן כו), כי אכן איסור חמור יש בכניסה לבית עבודה זרה. הוא מבאר האיסור מכמה מקורות, וביותר מוכיחו מסוגייתנו. לפנינו אמרו בגמרא שעיר שיש בה עבודה זרה אסור להיכנס לתוכה ולא לצאת מתוכה לעיר אחרת – דברי רבי מאיר, וחכמים חולקים וסוברים שהאיסור הוא רק כאשר הדרך מיוחדת לאותו מקום. ומעתה – כותב הגרח"פ, הלא דברים קל וחומר, ומה אם לעיר שיש בה עבודה זרה אסור להיכנס מפני החשד שמא יחשבו שנכנס אליה לעבוד בה עבודה זרה – בית עבודה זרה על אחת כמה וכמה שאסור להיכנס אליו.
והנה - הוא ממשיך וכותב - יש החושבים שבזמננו לא קיים איסור זה, משום שהפוסקים כתבו שלכמה עניינים הרי הגוים שבזמן הזה אין להם דין עובדי עבודה זרה. אלא שזה רק לענין הגויים עצמם שבזמננו שרק מעשה אבותיהם בידיהם ולכן אין עליהם דין עובדי עבודה זרה. אבל בית תיפלתם שהוא מקום המוכן לפורענות ובו מקטרים המה לעצביהם ועובדים את עבודתם זכר לעבודה זרה של אבותיהם הקדמונים, הרי יש לנקוט על כל פנים חלק – והיינו שמידי סרך טומאה וסטרא-אחרא לא יצא בית זה, וישראל שנכנס לשם נדבקים בו החיצונים כדבורים אל הדבש. ועל כן הורה בדינם של בני לוויתו של אותו קונסול נכרי, שצריכים טבילה ומלקות ואת הלבושים שהיו עליהם כאשר נכנסו לשם – עליהם לחלק לעניים מרודים.
*
עומדים אנו בעיצומו של חודש הרחמים, וימי הסליחות בהם נזכיר שוב ושוב זכותם של שלושת אבות ישני מכפל, קרבים ובאים. בימים אלו נהגו רבים וטובים - חסידים, אנשי מעשה, רבנים ומנהיגי הדור, לפקוד את עיר הקודש חברון וקברי האבות שבה. ברם לגודל הצער ירשה שפחה גבירתה, ואוהל יצחק אבינו ע"ה משמש כמסגד מזה מאות שנים. והנה לפי דברי הגאון רבי חיים פלאג'י המובאים לעיל – הרי אסור כלל להיכנס לבית תיפלתם של הנכרים אף אם אינם עובדי עבודה זרה, ולכאורה עם כל הצער – אף אוהלו של יצחק אבינו כן הוא שכיון שמשמש בית תיפלתם של הישמעאלים, אסור להיכנס אליו.
מאות שנים – לא היתה זו שאלה מעשית, שכן היהודים לא הורשו להיכנס אל תוך מערת המכפלה, כי אם להתפלל מחוצה לה על ה'מדריגה השביעית' המפורסמת. אמנם לאחר כיבוש חברון בשנת תשכ"ז, ופתיחת המקום לבני אברהם יצחק ויעקב – קמה והתעוררה השאלה כשהיא מעוררת פולמוס הלכתי סוער.
ביסוד הדיון מונחת השאלה אם לישמעאלים יש דין עובדי עבודה זרה, או שמא אינם כאלו. מרן הגה"ק בעל "שפע חיים" מצאנז, ייחד לכך שתי תשובות (שו"ת "דברי יציב" אורח חיים סימן צ; יורה דעה סימן מ) ובהם האריך לבאר כי הישמעאלים אף הם דינם כדין עובדי עבודה זרה, ואף שמאמינים בא-ל אחד, מכל מקום כיון שמשובשים בשאר עיקרי הדת, הרי דינם חמור יותר כדין אפיקורסים שיודעים מעיקר האמונה וכופרים בשאר. ולפיכך סבר אף שאין להתפלל במערת המכפלה. (וכאמור נידון השאלה הוא רק לגבי אוהל יצחק, ולא ברחבה שבין אוהלו לאוהל יעקב ולאה ששם הוא מקום מיוחד לתפילה מאז ומקדם).
כיוצא בזה כתב אף הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג (שו"ת "ציץ אליעזר" י, א) שלא יתכן לשפוך שיח לפני בורא עולם לפי אמונתנו האמיתית במקום תפלה שלהם לפי אמונתם, ומה גם שספריהם באמונתם הכוזבת מונחים שם ומפסוקיהם חקוקים על כל הקירות, ולמעלה מהציונים קבועים גם צורת חצי לבנה שלהם, והרי ההלכה היא שאסור ליכנס לבית ע"ז, ומה מאד מזהירים הפוסקים באופן חמור שלא ליכנס בבתי תפלותיהם אפילו אם אינם בתי ע"ז ממש – וכדברי הגר"ח פלאג'י המובאים לעיל.
והוא מוסיף כי גם אם נאחז בטענה שהם באו לגבולנו ואין בידם לאסור עלינו, זהו אילו היינו מסירים על כל פנים ספריהם ותשמישיהם ולא שקודש וחול ישמשו בערבוביא. כשהוא חותם בציפייה "ומי יתן ואלה שהיכולת בידם יתנו לבם לסדר עבורנו כניסה מיוחדת למקום מיוחד" (וכפי שאכן הוסדר בעשור ומחצה האחרונים).
אמנם, ראוי לציין לדעתו של הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, (שו"ת "יביע אומר" חלק ז יורה דעה, יב) הסבור כי לישמעאלים אין דין עובדי עבודה זרה, ומותר אף להתפלל וללמוד במסגדיהם כיון שאין להם דין של בית תיפלה לעבודה זרה, ולדבריו מותר להתפלל אף באוהל יצחק אבינו ורבקה אימנו ע"ה.
נדגיש כי לא באנו להורות הלכה בענין זה וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו ורבותיו.
