ביטול הסכם שנעשה תחת איום

הרב דב קדרון

בבא בתרא מ ע"ב
 

כפי המעשה המובא בגמרא, נפסק להלכה (שולחן ערוך חושן משפט רה,ז) שמי שעשה מעשה של מכירה תחת לחץ, כגון שהיכוהו, אין תוקף למעשה כזה שנעשה מתוך אונס.

המחבר והרמ"א חולקים שם האם כאשר נעשה המעשה בגלל איום, גם זה נחשב כאונס או לא, ומסקנת האחרונים (מובא בבאר היטב ס"ק יג) שאם המאיים הוא אדם אלים ומוחזק בכך לאנס הבריות ויש כח בידו לעשות כן והוא רגיל בכך גם זה נחשב אונס, ואין תוקף למעשה שנעשה בהשפעת איום כזה.

על פי זה התייחס הרב יועזר אריאל שליט"א (בכתב העת תחומין כא, תשס"א, 163 – 155) למעשה שהיה בחיילים כלואים שהתמרדו נגד שלטונות הכלא הצבאי, בגלל התנאים הקשים והמשפילים ששררו בכלא. הם היכו וכבלו כמה מהסוהרים וסירבו לשחררם עד שיובטח להם שישופרו התנאים. במשא ומתן שהתנהל עמם הסכימו נציגי הצבא, המשטרה והפרקליטות להיענות לדרישותיהם, ואף חתמו על הסכם המבטיח את אי העמדת המורדים לדין. בתמורה לכך שיחררו המורדים את הסוהרים. לאחר מכן חזרה בה הפרקליטות מהתחייבותה והעמידה אותם לדין.

הרב אריאל קבע שאכן רשאים היו נציגי המדינה להטעות את האסירים ולהבטיח להם זאת בלי כוונה לקיים את ההתחייבות, מפני שדבר שנעשה בגלל לחץ ואיומים קשים אינו תקף.