מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

גוי ששילם עבור ארוחת יהודים

הרב צבי שפיץ

בבא בתרא י ע"ב

שאלה:
משפחה חרדית ברוכת ילדים הגרה בארה"ב, החליטה לעשות מסיבת סיום במסעדה מפוארת. ובעת שהותם שם, ניהלו ביניהם שיחות מכובדות בדרכי נועם כראוי לשומרי תו"מ.
בתום סעודתם, ניגש אליהם אחד מהגויים שישב בסמיכות אליהם, ואמר להם, שהתבונן זמן רב על התנהגותם המופתית, ולמרות היותו עשיר ומרצה בכיר באוניברסיטה וכו', ונמצא עם אנשי האצולה הבכירה, מעולם הוא לא ראה התנהגות מופתית כזאת אצל משפחת גויים.
בתום הסעודה כשרצה אבי המשפחה לשלם, נודע לו מהמלצר, שאותו גוי עשיר שילם עבורם בעין יפה את עלות הסעודה והלך לדרכו. כעת ברצונם לברר, האם יש בכך איסור של קבלת צדקה מגוי. נדגיש, שביכולתם לברר את פרטי הגוי המשלם כדי להשיב לו מה ששילם. או עכ"פ המסעדה יכולה לבטל את חיוב כרטיס האשראי עמו שילם הגוי, ולגבות מהסועדים את עלות הסעודה מחדש.

תשובה:
א. בנידון השאלה, אין כל חשש הלכתי ליהנות מהתשלום ששילם הגוי.

מקורות:
מבואר בגמ' ב"ב (י:) (יו"ד סי' רנד, א) שאסור לישראל לקבל צדקה מגוי בפרהסיה משום שיש בכך איסור של חילול השם, שהיהודי מבזה את עצמו ברבים בכך שנזקק לרחמי הגוי כדי לחיות, ואילו הקב"ה כביכול לא עוזר לו לחיות, וכן שאר אחיו היהודים לא מפרנסים אותו, ולכן הוא נזקק לרחמי הגויים. [וע"ש בט"ז, ובש"ך (ס"ק א)].
אמנם בנידון דנן הסועדים לא היו עניים אלא בעלי אמצעים כספיים, שיכלו להרשות לעצמם סעודה משפחתית במסעדה מפוארת. נמצא שהגוי ששילם עבורם את הסעודה - נתן מתנה ליהודים בעלי יכולת כספית, ולא צדקה לעניים. ואין כל איסור לקבל מגוי מתנות ואפילו בפרהסיא. ורק ליהודי נאסר לתת מתנת חינם לגוי משום האיסור של "לא תחנם", אבל לקבל מהגוי מתנת חינם - אין כל איסור. ולכן אפילו אם יתן זאת הגוי בפרהסיה לא יהיה בכך איסור.

למה אין בנידון דנן חשש חילול השם
ואפילו אם הנידון היה קבלת צדקה, היה מותר בנידון דנן לקבל אותה מהגוי. משום שהאיסור לקבל צדקה מגוי בפרהסיה הוא משום חילול השם. משא"כ בנידון דנן הדבר לא נעשה ברבים אלא בצנעא, שהגוי פנה למלצר וביקש לשלם עבור הסעודה של המשפחה. נמצא שרק אדם אחד שהוא המלצר ידע מכך. וגם המלצר יכול היה לחשוב שישנה סיבה אישית נוספת שמחמתה משלם הגוי עבורם שאינה קשורה לצדקה, כך שבכל מקרה אין כאן חילול השם.

ההיתר לקבל מתנות משר גוי
ונראה להוסיף, שאפילו אם הגוי ששילם את הסעודה היה שר נכבד או ראש העיר וכדומה, שבמקרה זה ישנו איסור נוסף של "ביבוש קצירה תשברנה". כלומר, שע"י שלוקחים מהשלטון צדקה, גורמים להארכת מלכותם בעולם. אולם בנידון דנן כאמור לעיל, הרי לא קיבלו ממנו צדקה שמהותה נתינת אוכל או כסף לעניים שיוכלו להמשיך לחיות. ורק בנתינת צדקה משלמים בשמים למלכות הגויים, ע"י שמאריכים לשלטון את חיי מלכותם. כי זוהי ההנהגה עמם מידה - כנגד מידה. כשם שאתם הגויים הארכתם את חיי עניי ישראל - כך יאריכו את חיי שלטונכם.
משא"כ כשמקבל מהגוי מתנה ולא צדקה, אין בכך כל תועלת להארכת ימי שלטון הנותן. כי למקבל המתנה הרי ישנה אפשרות כספית לממן את ארוחת משפחתו במסעדה, ועל דעת כן הגיע לשם לכתחילה. נמצא שהגוי לא סייע לו בכך מאומה. ולכן בנתינת מתנה לא נאמר האיסור של "ביבוש קצירה תשברנה".