מה הגורם של הגורם?
הרב דב קדרון
בבא בתרא י ע"א
רב פפא פעם כמעט נפל מסולם, ואמר על עצמו שאילו היה נופל היה נעשה בו עונש דומה לסקילה שחייבים בו מחללי שבת, אמר לו חייא בר רב שייתכן שהיה זה סימן משמים עבורו בגלל שפעם הוא לא פרנס עני שהיה יכול לפרנסו.
הסיפור הזה מובא על ידי הסבא מקלם (חכמה ומוסר חלק א סימן רל) כאחת הדוגמאות להבדל בין חכמי ישראל בדורות הראשונים לבין אנשי הדורות האחרונים.
הראשונים היו רגילים לייחס את כל הדברים לסבה הראשונה, כי הם חיו באופן שהיה ברור להם שאת כל הסבות גורמת ההשגחה העליונה, למשל מי שיש לו איזה הפסד, מה שואלים לו עתה? - מפני מה הפסדת, אם הוזל המקח או נתאנה במקחו וכדומה, מחפשים סיבות גשמיות שגרמו לעניין. האם שמענו פעם אחת שישאלו לו לאדם: איזה חטא טמון בידך שהפסדת? זה לא שמענו!
בדורות הראשונים כאשר לרב הונא החמיצו ארבע מאות חביות יין, אמרו לו שהוא צריך לבדוק איזה חטא גרם ההיזק (ברכות ה' ע"ב). כאשר אדם מתעשר, מה שואלים אותו היום: מאיזה עסק נתעשר? אולם בדורות הראשונים שאלו (שבת קי"ט) במה זכית לכך? כלומר בזכות איזו מצוה. כאשר אדם מאריך ימים, מה אומרים עליו: הוא איש בריא אולם, (והי' לו גוטע פפלעגע וכדומה לזה), הראשונים כשראו אנשים שהאריכו ימים, תיכף שאלו: "במה הארכת ימים", פי' באיזה זכות (מגילה דף כ"ח ע"א).
