מאיימת ברצח בעלה
שבועות מו ע"א
"אמר רב נחמן: האי מאן דנקיט נרגא בידיה, ואמר איזיל ואקטליה לדקלא דפלניא, ואשתכח דקטיל ושדי - לא אמרינן דהוא קטליה, אלמא עביד איניש דגזים ולא עביד, הכא נמי דגזים ולא עביד".
לכאורה קשה מכאן לדברי הרמ"א בהגהת שו"ע אה"ע קטו, ד:
"אשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו עובד כוכבים להרגו אם יעשה לה דבר, מיקרי עוברת על דת".
והלא ודאי אינה מתכוונת לכך! הרי אפילו הלשון "שגזמה לבעלה" לקוח מסוגייתינו, ומשמעותו שאין הדיבורים אלא גוזמא בעלמא!
ולא עוד, אלא שאמרו במסכת יבמות דף קטז ע"א:
"היכי דמי קטטה בינו לבינה? אמר רב יהודה אמר שמואל: באומרת לבעלה גרשיני. - כולהו נמי אמרו הכי!".
הרי שרגילות הוא שהאשה מטיחה בבעלה דיבורים קשים, מרוב אכזבתה שאינו אוהב אותה די לדעתה, או כעין שאמרו: "איבדקיה להאי גברא אי רתחנא הוא או לא" (קידושין דף ח ע"ב).
אלא שאמת שאין חוששים שאשה זו תבצע את איומהּ. ואף על פי כן עצם התבטאותה באופן כה קיצוני יש בו משום עבירה על דת יהודית.
וכך עולה גם ממקורו של הרמ"א - הגהות מיימוניות הלכות אישות פרק כד הלכה יא, שהביא מתשובת המהר"ם מרוטנבורג:
"אחרי שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגזמו אם יעשה לה דבר וגיזם לו להורגו לא גרע ממקללת יולדיו בפניו... כ"ש הכא דמגזמת לו להרגו... ושלום, מאיר ב"ר ברוך".
