יש קניין בדיבור בלבד?
הרב דב קדרון
בבא מציעא עד ע"א
"סיטומתא" הוא קניין שלא תיקנו אותו חז"ל כמעשה קניין רשמי, אלא הוא מבוסס על מנהג המדינה, כמו שהיו נוהגים שמי שקונה יין היה עושה רושם או סימן על החבית שהיא שלו – ובכך הוא אכן קנה אותה גם לפי ההלכה.
בעל שו"ת מהרש"ג (ח"ג סימן קיג) סבור שקניין סיטומתא תקף רק כאשר נעשה מעשה, אבל לא בדיבור בלבד, אפילו אם מנהג המדינה לקנות בדיבור, אבל הרבה פוסקים חולקים עליו וסבורים שאם מנהג המדינה לקנות בדיבור אזי יש לזה תוקף על פי ההלכה.
לכן, אצל סוחרי יהלומים, שהמנהג הוא לגמור את העסקה בלחיצת יד ואמירת "מזל וברכה", כיוון שעשו כך יש לזה תוקף של קניין על פי ההלכה.
כיוצא בזה פסק הרדב"ז (שו"ת חלק א סימן רעח) לגבי אדם שהבטיח לחברו שיהיה סנדק בברית של בנו, ורוצה לחזור בו, שאם ההבטחה הייתה לפני שהילד נולד אז ברור שיכול לחזור בו, כי אף אילו היה עושה קניין ממש, אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אולם אם ההבטחה ניתנה לאחר שנולד הולד - אז אין יכול לתת לאדם אחר, לפי שכבר נהגו כל ישראל שמקנים את המצווה הזאת על ידי דיבור בעלמא, ויש לזה תוקף של קניין סיטומתא, לכן צריך לקיים את הבטחתו, כי שארית ישראל לא יעשו עוולה.
