חייבים לקנות מיהודי ביוקר?

הרב דב קדרון

בבא מציעא עא ע"א
 

המצווה להלוות כסף ליהודי בחינם קודמת להלוואה לגוי בריבית, כלומר, צריך לגמול חסד ליהודי גם אם הייתה למלווה אפשרות להרוויח יותר אילו היה מלווה לגוי.

מכאן למד הרמ"א (שו"ת, סימן י) שגם המצווה לקנות מיהודי, כמו שלמדו (ספרא בהר פרשה ג סוף פרק ג אות א) מהפסוק (ויקרא כה, יד): "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", שכאשר יש אפשרות לקנות מיהודי או מגוי יש עדיפות לקנות מיהודי, גם במצווה זו יש להעדיף את הקנייה מיהודי אף אם הוא דורש מחיר יותר יקר מהגוי.

כיוצא בזה פוסק התשב"ץ (ח"ג סימן קנא) לגבי מכירה, שיש עדיפות למכור ליהודי, אפילו במחיר יותר זול, מאשר למכור לגוי במחיר יותר יקר.

אולם בשו"ת שלום בית (רבו של המג"א, סימן סו), וכן עוד אחרונים (תועפות ראם, חקרי לב, משפט שלום ועוד) חולקים על הרמ"א, וסבורים שאם הגוי מוכר יותר בזול אז מותר לקנות ממנו, ואין במצב כזה מצווה לקנות מיהודי.

בספר דברי גאונים (כלל עז אות ו) כותב שיש רמז לזה מהמסורה, שכן שלוש פעמים נזכרת בתנ"ך המילה קנה: א. "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ" הנ"ל. ב. בדברי הימים (א כא, כד): "לֹא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא". ג. בשמואל (ב כד, כד): "כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר", ומפרש המצודת דוד ש"במחיר" היינו בשוויו, על פי מחיר השוק. מסביר בעל דברי גאונים שהמסורה רומזת לכך שמה שחייבה התורה "או קנה מיד עמיתך", לקנות דווקא מיהודי, זהו "לא כי קנה אקנה בכסף מלא", לא כאשר היהודי דורש מחיר יקר, אלא "כי קנו אקנה מאותך במחיר", דווקא במחיר השוק.