תיאור אדם בתואר של הקב"ה
הרב דב קדרון
בבא מציעא סז ע"ב
רבינא עשה מעשה בהלכות ריבית שעליו נאמר שאסור לתלמיד חכם לעשותו, ובהסבר התמיהה הזו אמר רבנו תם (תוספות ד"ה רבינא) שהוא לא רצה ליטול את השם ולהחשיב את עצמו כתלמיד חכם.
על פי זה הסביר הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עג) את הסתירה בהנהגתו של הגאון רבי חיים פלאג'י, שבספרו (כף החיים סימן ל"ו אות מ"ד ושו"ת נשמת כל חי חלק ב' דף צ"ט ע"ג) כתב על סביו, בעל חקרי לב, את התואר: "אבינו מלכנו", אולם הוא עצמו הקפיד על בנו שתיארו בשעת הזימון בתואר "אבינו מלכנו", הואיל והוא תארו של הקדוש ברוך הוא מלכו של עולם, וביאר הגר"ע יוסף זצ"ל שהוא סבר שאין לעשות כן אלא לגדולי הדור, והוא ז"ל ברוב ענוותנותו לא החזיק עצמו שהוא מגדולי הדור, ולכן הקפיד על בנו בזה.
הוא כותב שלמרות שבספר חסידים (סי' תתקל"ו) כתב שאסור לכנות אדם בכינוי של הקב"ה, כגון אחד ששלח לנדיב אחד, במקום יהי כבוד ה' לעולם, יהי כבוד אֲדוֺנִי לעולם, וכן כתב החיד"א (בהגהותיו על הספר חסידים שם): ואני בעניי ראיתי במכתב ששלחו לשר אחד: אל מלך יושב על כסא רחמים, ונצטערתי מאד עד היכן הגיעה החנופה, ואיסור גמור הוא. אולם אם עושים כן לגדולי התורה אין להקפיד על כך, כי מצינו שהקדוש ברוך הוא חלק כבוד לצדיקים יותר מכבודו יתברך, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת האזינו דף קפ"ח ע"א), שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם וכבודם של צדיקים יותר מכבודו.
על כגון זה יש אומרים (בבדיחותא) שלכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קמט, א): "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָש", צריך למצוא שבח חדש לקב"ה, כי "תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים", כבר תיארו בשבחיו את החסידים והצדיקים.
