הלכתא כוותייכו
בבא בתרא סה ע"א
"אמר ליה רב נחמן לרב הונא: הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו? אמר ליה: הלכתא כוותייכו, דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני".
קשה, הכיצד קובע רב הונא שהלכה כרב נחמן, הרי לדעתו אין דבריו נכונים?
אלא מכאן ראיה לדברי הרמב"ן בהקדמת לפירושו לרי"ף מלחמת ה':
"...כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב קושיות חלוטות, שאין בחכמה הזאת מופת בדור כגון חשבוני התשבורות ונסיוני התכונה".
וגם כאן, למרות שכל אחד סבר כדעתו, לא היו לו ראיות מוחלטות לכך, והוא ידע שגם הדעה השניה תתכן.
ובמיוחד כאן שהמחלוקת היא כיצד לפסוק במחלוקת תנאים.
כעין מקרה זה מצאנו גם במסכת עירובין דף צ ע"ב:
"אמר ליה רב חייא בר יוסף לשמואל: הילכתא כוותך או הילכתא כרב? - אמר ליה: הילכתא כרב".
כאן רואים את ענוונותו של שמואל, שהכיר בגדולתו של רב, למרות שרב היה מכבדו, כמו שאמרו במסכת בבא קמא דף פ ע"ב:
"רב, מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל, משום ההוא מעשה דלטייה אדבריה רב עליה".
לעומת זאת, מצאנו גם מקרה הפוך, במסכת בבא בתרא דף קמב ע"ב:
"אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה: הלכתא כוותן או הלכתא כותייכו?
אמר ליה: פשיטא דהלכתא כוותן, דקשישנא מינייכו, ולאו הלכתא כוותייכו, דדרדקי אתון.
אמר ליה: מידי בקשישותא תליא מילתא? בטעמא תליא מילתא.
וטעמא מאי?
זיל לגביה דרבי אבין דאסברתה ניהליה...".
והלכה שם כרבי אבהו.
