לא כדאי להתחתן עם אלמנה?
הרב דב קדרון
בבא מציעא לח ע"ב
בתורה נאמר (שמות כב, כג): "וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת", ועל כך שואל רבי אליעזר שמכיוון שנאמר "והרגתי אתכם" הרי זה ברור שהנשים יהיו אלמנות, אם כן לאיזה צורך זה נכתב בפירוש, ועונה שכוונת הפסוק הוא שהגברים ילכו בשבי ולא ייוודע גורלם, ונשותיהם יהיו אלמנות לעולם, כי מספק לא יוכלו להתחתן עם אדם אחר.
משמע שזוהי קללה לבעל אם אחרי מותו אלמנתו לא יכולה להתחתן, מפני שאדם חס על צערה וכבודה של אלמנתו ולא רוצה שתשב גלמודה ושכולה כל ימי חייה.
מכאן מוכיח בעל ספר עלי תמר (מסכת מועד קטן פרק א הלכה ה) שאין שום איסור לאדם להתחתן עם אלמנה, ואפילו אם יש לה בנים, ולכאורה זה סותר את מה שנאמר בירושלמי (שם) שלא כדאי להתחתן עם אלמנה שיש לה בנים.
הוא מסביר שאין זה ראוי רק כאשר האלמנה זוכרת באופן מוחשי את בעלה הקודם, ומתאבלת עליו, ולכן לא מומלץ להתחתן איתה, אבל אין זה כלל לגבי כל אלמנה, ובזה הוא חולק על החיד"א (שו"ת חיים שאל חלק ב סימן יט) שכתב שיש עניין להחמיר לא לישא אלמנה כלל, אולם אין זה אלא לאנשי מעלה, צדיקים וחסידים שרוצים להחמיר על עצמם. לעומת זאת בעל עלי תמר כתב שאין חומרא כזאת, אלא הדבר תלוי במצב הנפשי של האלמנה ובאופן שבו היא זוכרת את בעלה.
