אחריות בתי השקעות

הרב דב קדרון

בבא מציעא לו ע"א
 

כאשר שומר מקבל אחריות לשמור על משהו, אסור לו למסור זאת לשומר אחר. אם בכל זאת עשה כן, פוסק הרמב"ם (הלכות שכירות פרק א הלכה ד):

עבר השומר ומסר לשומר השני, אם יש עדים ששמרה השומר השני כדרך השומרין ונאנס - פטור השומר הראשון, שהרי יש עדים שנאנס, ואם אין שם עדים - חייב השומר הראשון לשלם לבעלים, מפני שמסר לשומר אחר.

כלומר, בכל מצב שהשומר מסר את האחריות לאדם אחר הוא ממשיך להיות אחראי כלפי הבעלים, אלא אם כן ידוע שנגרם נזק באונס, כמו כן בכל מצב שבו השומר השני שומר בשמירה פחותה מהשומר הראשון השומר הראשון חייב כלפי הבעלים. על פי זה קבע הגרש"מ עמאר שליט"א (בכתב העת שערי צדק טז, תשע"ו, 235 – 258) לגבי גופי השקעות שמשקיעים את כספי הציבור בחברות ששייכות להם או לקרוביהם, ואילו היו משקיעים בחברות אחרות היו מרוויחים יותר, שהם אחראים כלפי המשקיעים.

שכן בתי ההשקעות שמקבלים כספים מאנשים על מנת להשקיע ולהרוויח, דינם כשומר, ואמנם יש להם רשות למסור את הכספים להשקעה, כי לצורך זה נמסר להם הכסף, אבל ההשקעה צריכה להיות באופן שהוא לטובתם הגמורה של הבעלים, ואם הם משקיעים במקום שבו אין ביטחון שהכסף יישמר, וקל וחומר אם יש חשש שייגרם נזק למשקיעים – הם אחראים על כך.