אמר רבא, ואי תימא רב פפא
בבא מציעא לז ע"ב
"אמר ליה רבינא לרב אשי: ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק? והאמר רבא, ואי תימא רב פפא: הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהן ומסתלק".
לכאורה תמוה הכיצד רבינא ורב אשי שהיו תלמידי רב פפא לא יכלו לברר אם בעל המימרא הוא רבא או רב פפא, והרי בדורם גם מתלמידיו של רבא היו בחיים.
אלא, שרב פפא בהיותו ראש הישיבה היה מוסר את מימרות רבא רבו כדרך התלמידים, והיה מוסיף את הוספותיו בין הדברים, וקרה שהסתפקו תלמידיו אי דידיה אי דרביה.
לפיכך לא צריך לפרש שרק מוסרי הסוגיא האחרונים הם שהסתפקו מה אמר רבינא ואילו רבינא ורב אשי עצמם לא הסתפקו בכך.
