תוספת מילים לחידוד והבהרה / רפי זברגר

בבא בתרא עא ע"א

הקדמה

בדף הקודם למדנו על מחלוקת רב ושמואל בנוגע למכירת ספינה במשיכה, נושא הפרק. לדעת רב מספיקה משיכה מועטת (''כל שהיא'' בלשון הגמרא) כדי לקנותה, אף שהספינה לא זזה כולה ממקומה. שמואל סובר כי ''לא קנה עד שימשוך את כולה''. כלומר שתגיע סוף הספינה למקום בו היתה ראש הספינה.
 

הנושא

הגמרא מנסה פעמיים לתלות את מחלוקת רב ושמואל במחלוקת תנאים, נתייחס לניסיון השני:
לימא כהני תנאי; דתניא: ספינה נקנית במשיכה, רבי נתן אומר: ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר.
הברייתא מביאה מחלוקת תנאים לאופן קניית ספינה/ תנא קמא סובר שספינה נקנית במשיכה, ורבי נתן סובר כי נקנית במשיכה וגם בשטר. רבי נתן מוסיף כי גם שטר חוב (בלשון המשנה "אותיות") כמו ספינה נקנה במשיכה ובשטר.
רשב''ם מסביר כי קונים שטר חוב על ידי שטר אחר אשר כתוב בו: "קנוי לך השטר (חוב) וכל שעבודו".
אותיות מאן דכר שמייהו?
בתחילה שואלת הגמרא על הברייתא, מדוע הוזכר דין מכירת אותיות בדברי רבי נתן, והלא תנא קמא לא דיבר על כך?
חסורי מחסרא והכי קתני: ספינה נקנית במשיכה, ואותיות במסירה; רבי נתן אומר: ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר.
מתקנת הגמרא את לשון הברייתא וקובעת כי תנא קמא פסק כי אותיות נקנות במסירה (השטר עובר לידי הקונה) ולא במשיכה כמו קניין ספינה, ורבי נתן סובר כי גם ספינה וגם שטר חוב נקנים במשיכה ובשטר יחדיו.
שטר לספינה למה לי? מטלטלי היא!
שאלה נוספת על דברי רבי נתן: מדוע צריך שטר בקניית ספינה, והלוא ספינה הינה מטלטלין שאינם דורשים שטר במכירתן, בניגוד לקרקע או עבדים המצריכים שטר כדי לקנותם.
אלא לאו הכי קתני: ספינה נקנית במשיכה, ואותיות במסירה; רבי נתן אומר: ספינה במשיכה, ואותיות בשטר.
לאור קושיא זו שוב מתקנת הגמרא את לשון הברייתא, הפעם בדברי רבי נתן הסובר כי ספינה נקנית במשיכה בלבד (ואין חובת מסירה) ללא צורך בשטר, ושטר חוב (אותיות) נקנה במסירה ביחד עם שטר (רשב''ם).
ספינה במשיכה היינו תנא קמא! אלא דרב ושמואל איכא בינייהו!
וכאן מגיעה הגמרא לקשר בין הברייתא למחלוקת רב ושמואל. שהרי לפי אוקימתא נוכחית, לא ברורה מדוע הברייתא מזכירה את דינו של רבי נתן בקניית ספינה במשיכה אשר ממש זהה לדבריהם של חכמים. לכן מסבירה הגמרא כי ככל הנראה הם חלוקים במחלוקת רב ושמואל על אופן קניין משיכה בספינה. תנא קמא סובר כשמואל הדורש משיכה של כל הספינה, ואילו רבי נתן חולק וסובר כרב המסתפק במשיכה מועטת, אף ללא תזוזת כל הספינה ממקום שהייתה לפני המשיכה.
לא, דכולי עלמא אי כרב אי כשמואל, ובספינה - כולי עלמא לא פליגי,
דוחה הגמרא אוקימתא זו, וקובעת כי שני התנאים יכולים להסכים או לרב או לשמואל ובאמת אין מחלוקת ביניהם כי ספינה נקנית במשיכה בלבד. וממשיכה הגמרא להסביר את לשונו של רבי נתן בברייתא:
כי פליגי - באותיות, והכי קאמר ליה רבי נתן לתנא קמא: בספינה ודאי מודינא לך; באותיות, אי איכא שטר - אין, אי לא - לא.
רבי נתן חולק רק בקניית שטר חוב. והברייתא מציינת את דינו של רבי נתן לגבי ספינה כפתיח לדין שבו הוא חולק. וכביכול אומר לחכמים כי הוא מסכים עמם לגבי ספינה אשר נקנית במשיכה, אלא הוא חולק עליהם בדין קניית שטר חוב. הם סוברים כי מספיקה מסירה ורבי נתן מחייב בנוסף למסירה גם שטר מכירה (של שטר החוב).
לסיכום, נדחית גם אפשרות השנייה לתלות את מחלוקת רב ושמואל במחלוקת תנאים. 
 

מהו המסר?

תשובת הגמרא בסוף הדיון לעיל, כי רבי נתן חזר על דין חכמים למרות שלכאורה חזרה זו מיותרת, מלמדנו כי לפעמים יש לומר דברים רק כדי להבהיר ולחדד את הדברים. רבי נתן בברייתא מחדד ואומר כי אין הוא חולק על חכמים בדין מכירת ספינה במשיכה, אבל הוא כן חולק עליהם באופן מכירת שטר חוב.
אם תוספת אמירה שלנו מוסיפה הבנה והבהרת הדברים, הרי היא מבורכת וטובה.
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, אבי מורי שמואל ב''ר יוסף וחמי משה בן ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]