סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

תיקון גמור של עבירת גניבה

הרב דב קדרון

בבא מציעא כב ע"א
 

על פי הנאמר בגמרא פוסק הרמב"ם (הלכות תרומות פרק ד הלכה ג):

התורם שלא ברשות, או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם, אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד.

כלומר: למרות שבעל הבית לא מינה את התורם לשליחו, הבעת דעתו לאחר מעשה שהוא מרוצה ממעשה הפרשת התרומה מועילה להחשיבו כשליחו למפרע, ונחשב הדבר כאילו הפריש את התרומה בשליחותו של בעל הבית.

על פי זה כותב בעל שו"ת קול אליהו (חלק ב - אבן העזר סימן ב) בשם אביו, שנשאל בקשר למי שגנב אתרוג מחברו קודם יום הכיפורים ובירך עליו ביום טוב ראשון, ואחר כך הרהר תשובה ובא לפייסו בדמים, ואמר לו ביני ובינך מה היא ומחלו לגמרי, האם האתרוג נחשב שלו ויצא בו למפרע או לא.

ועל פי הנפסק בקשר לשליחות להפרשת תרומה, הוא פסק שגם בעניין זה, גילוי דעתו של בעל האתרוג שהוא מוחל לגמרי מועיל למפרע, ונחשב הדבר כאילו קנאו הגנב משעת הגניבה, והאתרוג היה שלו, ויצא ידי חובת נטילת ארבעת המינים ברכושו.

תגובות

  1. יא אדר ב תשפ"ד 10:16 לפי זה | עלי

    יוצא שראוי לכל בר לבב להתנהג בחסידות ובכל מקרה שנגנב ממנו דבר מה למחול לגנב מיד לגמרי למפרע, כדי שאם יקיים איזו מצוה בחפץ הנגנב, לא תהא לו זאת מצוה הבאה בעבירה. ומכיון שבמצב זה הרי הוא מזכה את הגנב במצוה, הרי שגם לו ייחשב הדבר למצות זיכוי במצוה... האמנם ( הרי הבעיה עם הגנב היא שהוא נשאר גנב כמות שהוא ואף כי לא עבר אולי עבירה זו פעם אחת אבל גם לא תיקן את נפשו )?

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר