עיקר הלימוד - הבנת הכללים
הרב דב קדרון
בבא מציעא יז ע"ב
רבי יוחנן אמר כלל בדיני טוען ונטען: "כל הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום", ואז רבי חייא בר אבא שאל אותו: האם הכלל הזה לא נזכר כבר במשנה, והרי שנינו משנה לגבי אשה שהוציאה גט ללא כתובה, שאין הבעל יכול לטעון שכבר שילם את הכתובה, וזאת מפני שהיא מעשה בית דין. ענה לו רבי יוחנן: אם לא שהגבהתי לך את החרס, לא היית מוצא את המרגלית שהיתה חבויה תחתיו. כלומר, אם לא שאמרתי את הכלל ש"הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום", לא היית מבין מעצמך דין זה מתוך המשנה.
המשגיח ממיר, ר' ירוחם זצ"ל (דעת חכמה ומוסר חלק ג - מכתבים מכתב שא) ביאר שבכל הדברים יש "חומר" ו"צורה", דהיינו יש את הכלל העקרוני, שהוא הצורה, וכל ענין שבו מתלבשת הצורה נקרא חומר, ועל האדם המתבונן מוטל לרדת לעומק העניין ולהבין בכל פרט מאיזה כלל הוא נובע, ועל זה הקפיד ר' יוחנן שלא הבדיל רבי חייא בר אבא בין החרס לבין המרגלית, כלומר בין החומר לבין הצורה, ולא הבין שרק בזכות זה שרבי יוחנן הסביר לו את העיקרון, הוא הבין שזה מה שעומד מאחורי הדין הפרטי שנזכר במשנה.
הוא מוסיף שזהו תפקידו של הלומד: להתבונן ולהבין בכל דבר פרטי, מהו הכלל שממנו הוא נובע. כך כותב גם הרמח"ל בהקדמה לספר דרך ה', שמספר הפרטים עצום מאד מהכיל אותם שכל האדם, ואי אפשר לו לדעת כולם. אולם מה שראוי לו שישתדל עליו, הוא ידיעת הכללים. כי כל כלל בטבעו כולל פרטים הרבה, וכשישיג כלל אחד - נמצא משיג מאליו מספר רב מן הפרטים.
