מה עושים בספק פדיון הבן?
הרב דב קדרון
בבא מציעא ו ע"ב
בגמרא מובאת המשנה ממסכת טהרות (ד,יב) האומרת שבמצב של ספק בכור אין האב חייב לתת לכהן את דמי פדיון הבן, מפני שבענייני ממון הכלל הוא: "המוציא מחברו עליו הראיה".
ממשנה זו הביא הגר"ע יוסף זצ"ל ראיה (שו"ת יביע אומר ח"ט יו"ד סימן כה) לגבי איש יהודי שעלה לארץ ישראל, והוריו וכל בני משפחתו נספו בשואה, ונשאר כאוד מוצל מאש, ונשא אשה ישראלית, וילדה לו בן בכור, והוא אינו יודע אם אביו היה כהן, או לוי או שהיה ישראל, ושאל האם הוא חייב לפדות הבן הבכור שלו?
שאלה זו תלויה ביחס לספק פדיון הבן, האם כספק מצווה או כספק חיוב ממוני, אם מתייחסים לזה כספק מצווה אז ספק דאורייתא לחומרא והוא חייב לפדות את בנו, ואם מתייחסים לזה כעניין ממוני, אזי הכלל הוא "המוציא מחברו עליו הראיה" ואין אדם חייב לשלם ממון מספק.
כמה אחרונים, ביניהם שו"ת עמודי אש (סימן טז אות מז, דף פג סע"ד), ושו"ת בית יצחק (חלק ב מיורה דעה סימן קכט אות ד) סבורים שבמקום מצות עשה של פדיון הבכור, כיון שמצוה היא, הולכים אחר הרוב גם לענין הממון, וחייב לפדות את בנו, כי רוב האנשים אינם כהנים או לויים, אולם מסקנת הגר"ע יוסף היא שמעיקר הדין בוודאי שאין צורך לפדות את הבן אפילו בלא ברכה, כי זהו עניין ממוני, ואין הולכים בממון אחר הרוב, אלא שעל כל פנים בהיות שהרבה אחרונים כתבו שיש לפדות בלא ברכה, נכון לחוש לדבריהם ולתת את דמי הפדיון לכהן במתנה על מנת להחזיר, ששמה מתנה.
