טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי היגי – הגה מצויה 

"תנו רבנן: מסתתי אבנים אין בהם משום גזל מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי היגי מנכשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם יש בהן משום גזל אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו. אמר רב יהודה כשות וחזיז אין בהם משום גזל באתרא דקפדי יש בהן משום גזל" (בבא קמא, קיט ע"ב).

פירוש: שנינו במשנה: ואם היה הנגר עושה (עובד) אצל בעל הבית כל הנסורת של בעל הבית. תנו רבנן [שנו חכמים]: מסתתי אבנים — אין בהם משום גזל בעל הבית אם לוקחים לעצמם את הפסולת. מפסגי אילנות שחותכים מקצת מענפי האילנות להיטיב את גידולם, וכן מפסגי גפנים, מנקפי (קוצצי) היגי (קוצים), מנכשי זרעים ועודרי ירקות, בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם שלא יקחו שום דבר ממה שחתכו או עקרו — יש בהן משום גזל. ואם אין בעל הבית מקפיד עליהן על כל מה שחתכו — הרי אלו שלו של הפועל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: הגה מצוי   שם באנגלית: Manna tree, Camel Thorn    שם מדעי: Alhagi maurorum

שם נרדף במקורות: היגי, היגא  שמות בשפות אחרות: ערבית – האג', שאוך אל ג'מאל (קוץ הגמל)


נושא מרכזי: האם יש דין גזל בהגה?

לנושאים נוספים שנכתבו על ההגה המצויה הקש/י כאן.
 

ההגה נחשב לעשב רע המפריע לעיבוד השדות ולכן קצצו אותו והשתמשו בו לבעירה: "מסתתי אבנים, מפסקי גפנים, מנקפי הגין, מנכשי זרעים, בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן, אסורין משום גזל, אין בעל הבית מקפיד עליהן, מותרין משום גזל. השוכר את הפועל לנקף עמו בהגין, ולזמר עמו במסמרות, מקום שנהגו להיות שלו הרי אילו שלו, ושל בעל הבית הרי אילו של בעל הבית ואין משנין ממנהג המדינה" (תוספתא, בבא קמא, ליברמן, פי"א הלכה י"ח). בגמרא בבא קמא (קיט ע"ב) מפרש רש"י "ניקוף – שייך בהיגא כמו ונקף סבכי היער בברזל (ישעיה, י ל"ד). בישעיהו פירש רש"י: "ונקף - אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל".

הלכה זו עומדת לכאורה בסתירה להלכה אחרת: "מתניתין: ארבעה דברים פטרו במחנה, מביאין עצים מכל מקום, ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב. גמ'. ת"ר: מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים יבשים ... מותרין בגזל עצים יבשים: האי תקנתא דיהושע הוה? דאמר מר: עשרה תנאים התנה יהושע, שיהו מרעין בחורשין, ומלקטין עצים משדותיהן. התם בהיזמי והיגי הכא בשאר עצים וכו'" (עירובין, יז ע"א). ההיזמי וההיגי היו שיחי בר שאחד מעשרת תנאי יהושע העניק להם מעמד "הפקר" וניתן היה לאספם משדות אחרים גם ללא קבלת רשות. ניתן לשער שערכם הכלכלי היה נמוך וכנראה שימשו להבערה ולגידור. מחד גיסא אנו מוצאים בתוספתא שאם בעל הבית מקפיד חל איסור גזל על עצי ההיגי ("מנקפי הגין") ומאידך גיסא תקנת יהושע התירה ללקט היזמי והיגי מהשדות ללא קבלת רשות. ניתן ליישב את הסתירה בכך שתקנת יהושע עוסקת ב"סתם" כאשר בעל הבית לא שכר את הפועל או במקום שאין "מנהג המדינה".
 

הגה מצוי -  מראה כללי              צילם: עמרם אשל
 

הגה מצוי - פריחה

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.