גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תט מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף קיג ע"א

בענין איסור גניבה וגזילה מעכו"ם

אודות איסור גזילה בעכו"ם מובא במכילתין (קיג.): "אמר רבי שמעון, דבר זה דרש רבי עקיבא כשבא מזפירין, מנין לגזל כנעני שהוא אסור, תלמוד לומר (ויקרא כה, מח) 'אחרי נמכר גאולה תהיה לו', שלא ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו, ת"ל (שם, נ) 'וחשב עם קונהו', ידקדק עם קונהו". עוד איתא בגמרא (שם ע"ב): "אמר רב הונא, מנין לגזל הכנעני שהוא אסור, שנאמר (דברים ו, יז) 'ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך', בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך". ואמנם ישנם תנאים דס"ל דמה"ת גזל עכו"ם מותר, כמו שמצינו בירושלמי (ב"ק פ"ד ה"ג) שכן היא דעת רבי גמליאל (וכ"כ רש"י במס' סנהדרין נז. ד"ה ישראל), אכן בסוגיא כאן נקטו שגזל עכו"ם אסור, וכן נפסק להלכה ברמב"ם בהל' גניבה (פ"א ה"א): "כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא-תעשה, שנאמר (ויקרא יט, יא) 'לא תגנבו'... ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי עובד ע"ז..." (וכן כתב בהל' גזלה ואבדה פ"א ה"ב). וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' שמח ס"ב): "כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו ד'לא תגנובו' (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים".

המהרש"ל תמה ב'ים של שלמה' (ב"ק פ"י אות כ) בזה"ל: "ודבר תימא הוא בעיני, כי התורה בכללה ובפרטה לישראל ניתנה (והיינו, שכל מה שנאמר בתורה אינו אלא בין בני ישראל, ולא בין ישראל לעכו"ם, ובכן מה שנאמר בתורה 'לא תגנובו' ו'לא תגזול' אינו אלא בין בני ישראל), ולכאורה נראה מהאי סוגיא, דדורש גזל הגוי מקראי לאיסור, אינו אלא אסמכתא בעלמא הוא, ואף אם תמצי לומר דדרשה גמורה היא, מכל מקום אינו אלא לאיסורא, אבל אינו בכלל לאו ד'לא תגזול', וכן 'לא תגנוב', ורש"י פירש להדיא במס' סנהדרין פרק ד' מיתות (נז. ד"ה ישראל) דאינו אלא מדרבנן, על הא דאיתא התם סתמא דברייתא, ד'ישראל בגוי גניבה וגזילה מותר', ופירש"י: 'משום ד'לא תעשוק את רעך' כתיב, ולא גוי. ומדרבנן הוא דאיכא למ"ד דאסר, משום חילול השם', עכ"ל, ומה שכתב רש"י מפני חילול השם, לא נראה לי כלל, דגזל הגוי אסור אפילו בלא חילול השם, אבל נראה לי, משום שירחיק עצמו מן הכיעור ודומה לו, ויאכל וישתה את שלו, ולא ירגיל את עצמו בגניבה וגזילה".

וכתב עליו ה'חכם צבי' (בתשו' סי' כו): "ולי דברי מהרש"ל תמוהין מאוד, ומה ענין דהתורה 'לישראל ניתנה ולא לנכרים' שהביא מהרש"ל, ומה זו קושיא להרמב"ם, אטו משום לתא דידהו הוא, וכי הרמב"ם סבור שהנכרי נצטווה שלא יניח לישראל לגזלו או לגנוב ממנו, והלא אנחנו נצטוינו שלא לעשות מעשים מכוערים, ולא יהא אלא גונב על מנת למיקט (=לצערו בלבד ומתכוין להחזירו אחר זמן) או על מנת לשלם תשלומי כפל, אף שאינו מתכוין לגנוב, ולא עוד אלא שמתכוין לטובת הנגנב, עכ"ז נצטוינו אנחנו שלא להרגיל עצמינו לגנוב, וכבר מצינו שני לאוין מפורשים בגוים (דברים כא, טו) 'לא תתעמר בה' ו'מכור לא תמכרנה בכסף', וכשצרין על ערי הנכרים נצטוינו להניח רוח אחת מבלי מצור לכל מי שירצה להמלט על נפשו, כמו שנאמר הרמב"ם ז"ל בהל' מלכים פ"ו דין ז', וכן (דברים כ, י) 'כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום', ואף בבעלי חיים בלתי מדברים נצטווינו על צערם מדאורייתא למ"ד (ב"מ לב:), ו'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' (ויקרא כב, כח), ומצות שלוח הקן יש בה עשה ולא-תעשה, ואף בצמחים נצטוינו (דברים כ, יט) 'לא תשחית את עצה', וכל זה אינו בעבור הפעול, אלא בעבורנו אנחנו הפועלים, לקנות בנפשנו דעות אמיתיות ומדות טובות וישרות לזכותנו לטוב לנו, וזה ברור מאוד" (תשובת החכ"צ היתה אל הגאון בעל ה'פנים מאירות', וראה בשו"ת 'פנים מאירות' ח"א סי' כו-כז מה שהשיב לו).

יסוד דבריו הוא, כי אם תכלית איסור לא תגזול ולא תגנוב היתה בעבור הדבר הנפעל, והיינו, לתועלת האדם הנגנב והנגזל - שלא יפסיד ממונו, אפשר היה לומר שלא נאמרו איסורים הללו כלפי נכרים, שהרי אין לנו להסתכל על טובתם ותועלתם, ברם יסוד האיסור הוא בעבור הפועלים, כלומר, בשביל בן ישראל שלא יעשה מעשה גניבה וגזילה, כדי "לקנות בנפשנו דעות אמיתיות ומדות טובות וישרות לזכותינו לטוב לנו", ומעשה גניבה או גזילה - גם כשנעשה לנכרי - פעולה מגונה היא, ומן הראוי שבן ישראל יתרחק ממנה, וכהוכחה ליסוד זה - הביא שכן מצינו בעוד מצוות שהן בין אדם לחבירו ונאמרו גם לנכרים, ותכלית מצוות אלו אינה לתועלת הנכרי כלל, כי אם להנפשות הפועלות שלא יתרגלו למדות מגונות, ובכן שייכי איסורים הללו גם ביחס לנכרים הגם שאינם מעם הנבחר, בני ישראל.

ה'מנחת חינוך' (מצוה רכד אות ד) כתב לחלק בין איסור גניבה לאיסור גזילה (ומדוקדק הענין, כי בשו"ע נזכר איסור לנכרי רק בדיני גניבה ולא בדיני גזילה, ודלא כהרמב"ם שהזכירו בשניהם), וז"ל: "... נראה לי לכאורה, דאף להסוברים גזילת גוי דרבנן, מ"מ גניבת גוי אפשר דמן התורה אסור, להסוברים דאף על מנת למיקט, ואף שלו (היינו, לגנוב את שלו מיד הגנב, עי' ב"ק כז:) אסור לגנוב מן התורה, מזה נראה דהתורה לא אסרה זה מדין ממון לבד (היינו מחמת הפסד ממון, שהרי בעל מנת למיקט אין כאן הפסד ממון – כי בדעתו להחזירו, וכן בגונב דבר ששייך לו אין בזה שום הפסד ממון, אדרבה רק ריוח ממון), רק המדה הגרועה הזאת בעצמה התורה אסרה, אם כן בשלמא גזל, דהוא רק דהתורה אסרה ממון חבירו (בהל' גזילה לא נזכר האיסור בעל מנת למיקט), א"כ אפשר דשל גוי לא אסרה, כי הממון שלו הפקר לאותן שיטות, אבל גניבה דאף שלו אסור לגנוב, כדי שלא ילמוד מדה הגרועה הזאת, א"כ אף מגוי אסור, כדי שלא ירגיל בזה, ועל זה הקפידה התורה".