כללי השגחה לוועדות כשרות

הרב דב קדרון

בבא קמא קטו ע"ב
 

נאמר בגמרא שאסור להשקות בהמה במים מגולים, שיש חשש שיש בהם ארס של נחש, ומסביר רש"י שהאיסור הוא משום סכנה, כי אם ישחטו את הבהמה יש חשש סכנה למי שיאכל מבשרה.

על פי זה כתב הרה"ג אברהם רובין שליט"א (בכתב העת בית הלל יא, תשס"ב, סב - סט; יב, נא – נח) במאמר בעניין ההבדלים בין כשרות רגילה לכשרות מהדרין, שוועדות הכשרות צריכות להקפיד לא רק על איסורי תורה או איסורי דרבנן, אלא גם על ענייני סכנה שאמרו חז"ל.

בעניין זה הוא מצא כמה חילוקים:

א. דברים שאמרו בפירוש לא לאכול, כגון בשר ודגים, שצריכים משגיחי הכשרות לוודא שלא מבשלים אותם ביחד, ולא מגישים אותם יחד לסועדים.

ב. דברים שיש בהם ספק ויש בהם מנהגים שונים, כגון לבשל בשר בכלי שבישלו בו דגים באותו יום, לאחר שהדיחו ושטפו את כל שאריות הדגים, בכגון זה צריכים לפרסם איך הם נוהגים, כדי שהמחמירים יידעו להיזהר.

ג. דברים שאנשים רגילים בכלל לא יודעים, כגון עוף שנמצא מים בבטנו, שהרבה אחרונים החמירו והחשיבו זאת לסכנה, על כך אין לתת הכשר כלל, לא רגיל ולא מהדרין.

ד. עניינים שיש בהם הבדלי מנהגים, כמו לא לאכול דגים עם גבינה, ולמשל פיצה עם טונה, שבזה צריך וועד הכשרות לפרסם שההכשר הוא עבור מי שנוהג בזה היתר.