מה מבטאים הציצית והתפילין?
הרב דב קדרון
בבא קמא קיד ע"א
מי שמציל רכוש מיד ליסטים או גייס של גוים בזמן שהבעלים כבר התייאשו מאותו רכוש – הרי אלו שלו. לפי זה כאשר אברהם אבינו ע"ה נלחם נגד ארבעת המלכים ולקח מהם בחזרה את כל הרכוש, מכיוון שבעליו התייאשו, הוא היה רשאי לקחת זאת לעצמו, ובכל זאת סירב לקבל זאת.
בעל השם משמואל (לך לך שנה תרפא) מסביר שדווקא אברהם, שאיחה וחיבר ואיחד את כל באי העולם, היה עושה בעצמו שמירה יתירה, וגדר גדר וסייג סביבו לבל יתחברו עמו כוחות שאינם ראויים, וכדי לא להיות מושפע לרעה מאנשי העולם הגדול, הוא לא רצה לקבל מהם שום רכוש.
הוא מצא לכך רמז בפסוק (בראשית יד, כג): "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל", כי חוט הוא מיוחד לתפירה, שהוא ענין חיבור שתי חתיכות, ובלשון זו רמז אברהם אבינו שאינו רוצה בחיבור שאינו ראוי לו, כי הרכוש והכלים הם כבעליהם, וכמו הבעלים שהם אנשי סדום היו רעים בתכלית כך גם רכושם.
הוא מוסיף שלפי המדרש בזכות אמירה זו של אברהם זכו בניו לחוט של ציצית, ועניינה של הציצית הוא שמירה רוחנית לאדם מפני כוחות רוחניים רעים.
יש להוסיף שהתפילין מבטאים את הקדושה המיוחדת של עם ישראל. ויש כיום יהודים שמתקרבים לכור מחצבתם, וחלקם מבטאים זאת באופן בולט בקיום מצוות ציצית, וחלקם בתפילין, ואלו שתי מגמות: הציצית מדגישה את הבידול וההפרדה בין יהודי לבין העולם שמחוצה לו, ומבטאת את רצונו לא להיות מושפע לרעה, ואילו התפילין מדגישים את הקדושה הייחודית של היהודי, על הדרך של (תהלים לד, טו): "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב", סור מרע – זו הציצית, ועשה טוב – אלו תפילין.
