מדוע אסור לגנוב או לגזול?
הרב דב קדרון
בבא קמא קיג ע"א
הרמב"ם (גזלה ואבדה א, ב) כותב: ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר, וכן לגבי גניבה הוא כותב (גניבה א,א) שאסור לגנוב ממון של גוי עובד עבודה זרה.
המהרש"ל הבין שלדעת הרמב"ם זהו איסור מן התורה (ולא כך הבין הכסף משנה), והקשה עליו איך ייתכן לומר כן, והרי כל התורה ניתנה רק לעם ישראל ולא לגוים, אם כן מדוע מתייחס האיסור לגנוב ולגזול לגוים? לעומת זאת בעל שו"ת חכם צבי (סימן כו) כותב על כך שאינו מבין את התמיהה, שהרי באיסורים הללו "אנחנו נצטוינו שלא לעשות מעשים מכוערים...שלא להרגיל עצמינו לגנוב", בלי קשר לזהות של בעל הממון.
נראה שהמחלוקת ביניהם היא בסיבה לאיסור לגנוב ולגזול. המהרש"ל כנראה הבין שגניבה או גזילה נאסרה בגלל הנזק שנגרם לבעל הממון, ומכיוון שכל דיני התורה ניתנו לישראל ולא לגוים, אין בהם התייחסות לנזק כלפיהם, אולם החכם צבי הבין שהאיסור לגנוב או לגזול הוא בגלל שהם מעשים רעים ולא מוסריים, ולכן נאסרו באופן מוחלט.
ידועים ומפורסמים דברי באר הגולה (חושן משפט סימן שמח): שאם החזיר האבידה לגוי לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח וכו', עד כאן. וכן הדין בהחזרת הטעות שטעה הגוי מעצמו. ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו הגוי ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, וכמו שכתב בספר חסידים סימן תתרע"ד רבים אשר קדשו ה' והחזירו טעיות הגוי בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם.
