מתי לא טב למיתב טן דו?
הרב דב קדרון
בבא קמא קיא ע"א
בגמרא מובא המאמר המפורסם של ריש לקיש:
טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, ומסביר רש"י שאשה רוצה להיות נשואה, ונוח לה בבעל כל שהוא.
על פי זה כתב בעל הגהות מיימוניות (אישות כה,יא) שאפילו אם הבעל רשע, עובר על דת או אפילו מומר אין כופין אותו להוציא, כי מן הסתם האשה רוצה להיות נשואה אפילו לבעל כזה.
אמנם הרמ"א (שו"ת סימן צו) כותב שיש לבחון מה טוענת האשה בקשר לבעלה: אם היא טוענת שהוא רשע ושעובר על דת, טענות אלו מצד עצמן אינן מהוות עילה לגירושין, כי אלו מעשים שהוא עושה לעצמו.
אולם אם היא טוענת שבמעשיו הוא משפיע עליה, כי זה מבייש אותה להיות נשואה לאדם שפל כזה, זוהי עילה לגירושין, ולכן פסק לגבי בת תלמיד חכם שנשאת בווינצי"א לאדם שהיה מבני פראג, והתנו שיעמוד שנה אחת בווינצי"א ובתוך השנה ההיא נמצא הולך בדרכים לא טובים ונמצאת גניבה בידו. ואחרי בושת גנב כי ימצא הלך לו לעיר פראג, וגם שם נתחבר לעושה זיוף חותם המלכות ונתפס והוכרח לברוח גם משם כמה שנים מחמת סכנת נפש, ופסק הרמ"א שמפני שהיא בושה משמועתו, ובפרט בהיותה בת תלמיד חכם, אין לומר שהיא רוצה להיות נשואה לאדם כזה בכל מחיר, ויש לכפותו לתת לה גט.
