מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

כלי פריצה של גנב שנתפסו

הרב צבי שפיץ

בבא קמא קיג ע"א

שאלה
גנב ניסה לפרוץ לדירה. הדיירים הצליחו ללכדו, והזמינו את המשטרה, שגילתה להם שנגד הגנב הזה ישנן תביעות רבות על מעשים דומים. בדירה נותרו כלי פריצה רבים ויקרים: מסור חשמלי לניסור סורגים, מספרים מיוחדות וכדו'. למי שייכים כלים אלו?

תשובה
א. אם ידוע שהגנב גנב כלים אלו מחנות מסוימת - הם שייכים לבעלי החנות. אולם כל זמן שלא ידוע מהיכן השיג הגנב את כלי הפריצה - הם נחשבים ככלים ששייכים לו.1
ב. כלי פריצה של גנב, אסור להחזירם לגנב עצמו, כדי שלא ימשיך להשתמש בהם לצורך גניבה. לפיכך בנדון השאלה דנן, על בעל הדירה לשמור את הכלים הללו עד שיתברר בודאות שהגנב חזר בתשובה, או עד שהגנב ימות, ואז יתן אותם ליורשיו אם הם יהיו אנשים ישרים. אולם אסור לבעל הדירה לזורקם או אפילו למכרם ולתת לגנב או ליורשיו את התמורה הכספית שיקבל עבורם, מבלי שיקבל רשות מהגנב או מיורשיו לעשות כן.2
ג. אם ידוע בוודאות שהגנב חייב כסף לאדם מסוים, ועדיין לא שילם לו, והחוב היה לכל הפחות בשווי של כלי הפריצה, רשאי בעל החוב לקחת לעצמו כלי פריצה אלו כדי לגבות מהם את חובו.3
ד. התופס כלי הפריצה עבור חובו, יצטרך תחילה לשום אותם בפני שלשה אנשים הבקיאים בשוויות של כלים אלו, כדי לדעת בוודאות מהו שווים של כלים אלו בשוק, כי אולי מגיע לגנב החזר כספי מגביית החוב.4

מקורות
ההבדל בין חפץ שידוע שגנוב, לבין שאר חפצי הגנב
1. כל חפץ שנמצא בידי גנב, ולא ידוע לנו בוודאות שהוא גנב את החפץ הזה - הרי הוא שייך לגנב שמוחזק בו. והראיה לדין זה, מהגמ' בב"ק (קיג. ובשו"ע חו"מ סי' שסט, ד), שם מבואר, שאפילו בני אדם המוחזקים כגזלנים והממון שבידם הוא בחזקת גזל, בכל זאת מותר לקבל צדקה מהממון שבידם או לפרוט ממנו למעות קטנות יותר וכדו'. ורק הכסף שנמצא בתוך תיבת המוכסין בה ידוע שמניחים את הכסף שגוזלים המוכסים מבני אדם [במוכס העומד מאליו שלא על פי דינא דמלכותא] - בודאי גזול. ונאמר שם במשנה, שאסור לאף אדם ליהנות מכסף זה. והנהנה ממנו - מחזיק ידי עוברי עבירה, ועובר בהרבה מקרים על הלאו של "לפני עיור לא תתן מכשול" כמבואר שם בשו"ע (סעיף א). וביאר שם הסמ"ע (בס"ק ז) את הטעם לדין זה, כי במוכס כזה העומד מאליו, עצם גביית המס שלו היא חפצא של איסור, כי הוא נוטל את הכסף בגזילה מאנשים שאינם חייבים לו מס זה, ומניח את הכסף בתיבת המוכסין. נמצא שאותן המעות שנמצאות בתיבה זו הן מעות גזולות, ולכן אסור לאף אדם ליהנות מהן.
לעומת זאת בכסף אחר הנמצא בבית הגנב, אע"פ שקרוב לודאי שהוא הגיע לביתו מחמת גניבותיו הרבות, למרות זאת, כיון שאין לנו בירור ודאי שכסף מסוים זה או חפץ זה גנובים - מותר ליהנות ולהשתמש בהם, ועלינו להניח שהם של הגנב ונמצאים בידו בהיתר.
אמנם חפץ שידוע לנו בוודאות שהוא גנוב, אפילו אם בינתיים התייאש ממנו הנגנב, בכל זאת אסור לכל אדם לקנות חפץ זה מהגנב, מכיון שאסור לסייע ולחזק ידי עוברי עבירה, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' שנו) וע"ש.
לאור האמור לעיל, הוא הדין בנידון השאלה דנן. שכל עוד שלא ידוע לנו בוודאות שהגנב גנב כלים אלו - הם שייכים לגנב, וצריך היה מעיקר הדין להחזיר לו אותם. אמנם לגנב עצמו אסור להשיב אותם כל זמן שהוא לא חזר בתשובה וממשיך בדרכיו המקולקלות, כדי שלא לסייע לו במעשיו ולחזק את ידיו. ואדרבה הרי אנו מצווים במצוות עשה של: "הוכח תוכיח את עמיתך", "ובערת הרע מקרבך", וכ"ש שאסור לנו לסייע לגנב ולתת לו כלים שיוכל להשתמש בהם כדי לעשות איסורים, למרות שכלים אלו שייכים לו. ויש להביא ראיה לכך גם מפירוש המשניות לרמב"ם (פ"ה משביעית, בתחילת משנה ו') וע"ש.
2. האיסור להשיב לגנב את כלי הגניבה שלו קיים, אפילו אם בינתיים השיג הגנב כלי פריצה אחרים. כי יתכן שפעם אחרת הוא יאבד את כליו החדשים, ויבוא להשתמש בכלים הישנים וכדומה.
והנה דינו של בעל הדירה הוא כשומר אבידה לגנב או ליורשיו [אם הגנב ימות בינתיים]. מכיון שהתבאר לעיל, שהגנב נחשב כבעל ממון זה, והוא עדיין לא התייאש מהם. ואפילו אם הוא התייאש מהם לאחר שנתפס, בכל זאת מכיון שנכנסו לרשותו של בעל הדירה, עוד לפני יאושו של הגנב מכליו - בעל הדירה התחייב בהשבתם. כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רסב, א. ועיין שם בש"ך ס"ק א, ובסי' רסח ס"ק ב). לפיכך על בעל הדירה לשמור את כלי הפריצה אצלו, ולהחזירם לגנב או ליורשיו בכפוף לתנאים שהתבארו בתשובה בסעיף ב. ועד אז אסור לו למכרם ללא רשות בעליהם.
3. הדבר מותר מדין עביד איניש דינא לנפשיה, שהתבאר בשו"ע (חו"מ סי' ד). וכן מדין - שיעבודא דרבי נתן שהתבאר בשו"ע (חו"מ סי' פו) וע"ש.
4. עיין בשו"ע (חו"מ סי' קג, סעיפים א-ב), ובנתיבות שם (ס"ק א).