מה עושים עם רכוש הנפטר?
הרב דב קדרון
בבא קמא קט ע"א
בגמרא נאמר שאין אדם מישראל שאין לו יורשים, ורק לגר ייתכן שאין יורשים.
על פי זה כתב הרמב"ם בשו"ת (סימן תכא):
שאלה יהודי אחד נפטר מבלי צואה וחיי לכל ישראל שבק ואין לו יורש ליורשו והניח דינרי זהב ומעות ובגדים וכלים וספרים ומטלטלי בית ולא צוה מה נעשה בהם. תורינו הדרת אדונינו הקדושה איך יהיה הדין בזאת הירושה ומה נעשה בה ולמי יחזור עניינה האם לזקני העיר או לכלל כל הקהל או לב"ד לבד העומדים באותה המדינה ובמה נוציא לזאת הירושה האם נוציא אותה לפדיון שבויים או לעניי העיר או לבנות בית הכנסת או לזולת זה, מהו היותר טוב מכל זה לשנוציא אותה בו.
תשובה אין ראוי להטפל בכל מה שהניח ולא נוציא אותה בשום פנים ממה שזכרת וכל מי שיקח ממנה שוה פרוטה הוא גזלן אך אמנם ראוי שישאר הפקדון ביד ב"ד עד שיבוא אליהו או יבוא יורשו ונתן אח"כ את ירושתו בראיה ברורה. ... וכתב משה.
יש להוסיף שאין בתשובה זו סתירה למה שפסק בשו"ת חלקת יעקב (חושן משפט סימן טז, שנזכר בדף הקודם) שמי שהיה בידו פקדון של אדם שאבד זכרו ייתן את הכסף לצדקה, מפני שמדובר בנסיבות שונות. התשובה של חלקת יעקב עוסקת במצב שהיה אחרי השואה, שנכחדו מליוני יהודים, וכפי הנראה גם יורשי בעל הממון נאבדו מן העולם, ואין סיכויים גדולים למצוא אותם. אולם תשובת הרמב"ם עוסקת באדם אחד שנפטר, וקרוביו נמצאים בעולם ויש סיכוי שיימצאו.
