כפירת ממון בכהונה
שבועות לג ע"ב
"מתניתין. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שאני כהן... הרי אלו פטורין".
פירש רש"י:
"שאני כהן כו' פטורין - כדמפרש בגמ' שאין הענין מדבר אלא בכפירת ממון".
וקשה, הרי אם קיבל פדיון הבן מישראל, ולא יעידו לו שהוא כהן יאלץ להחזיר. ויש כאן כפירת ממון!
וכתב רבי יצחק אלחנן בשו"ת באר יצחק חלק יו"ד סימן כה שאכן המשנה אינה עוסקת במקרה כזה.
ועדיין קשה, הלא תמיד נפסד הוא ממון - שלא יתנו לו כ"ד מתנות כהונה. וגם מפסיד את קדימותו בקבלת צדקה, כאמור במשנה בסוף הוריות.
הניחא לחכמים הסוברים שדבר הגורם לממון - לאו כממון דמי. אבל כיצד תתבאר המשנה לדעת ר' אלעזר ברבי שמעון הסובר שדבר הגורם לממון - כממון דמי?
ואפשר שגם לר' אלעזר ברבי שמעון אינו נחשב לממון אלא כאשר שעל פי שורת הדין עומד הוא להתחייב ממון, אלא שניתן לבטל חיוב זה. אך בכגון זה שרק קיימת אפשרות שמישהו יחפוץ לתת לו ממון עקב כהונתו, אין זה נחשב אפילו לדבר הגורם לממון.
וא"ת הרי אם הוא ממכירי כהונה, ודאי שיתנו לו.
וי"ל שאין הכי נמי, והמשנה אינה עוסקת במקרה כזה. כעין דברי ר' יצחק אלחנן.
