הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

בבא קמא קיג ע"ב

"וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל"
.
בפסוק מופיעים שני ציווים:
* לא לעשות מעשה המביא לחילול ה'- דרישה להימנע מפעולה.
* לגרום לכך ששם ה' יתגדל- דרישה לעשות פעולה חיובית.

התלמוד הירושלמי (קידושין ד א) מלמד אותנו: "גדול קידוש ה' מחילול ה". עדיף לעשות פעולה המביאה לידי קידוש ה' מאשר להימנע מלעשות.

המקור לדברים הוא סיפור דוד המלך ההורג, לבקשת הגבעונים, שבעה מצאצאי זרע שאול. את המתים הוא משאיר תלויים במשך כמה ימים עד שיראה שהקב"ה התפייס עם ישראל.

היה זה כיון ששאול הפר את הברית עם הגבעונים והרג מהם.

עיקרון הלכתי קובע כי לא מחזירים אבידה של גוי עובד ע"ז שמעשיו מקולקלים.

יש שני חריגים להלכה זו:
כאשר יש קידוש ה'.
כשיש חילול ה'.

המקור להשבת אבידת גוי כשיש חשש לחילול ה' הוא הבבלי (ב"ק קיג),

המקור להשבת אבידת גוי אם המעשה יוביל לקידוש ה', הוא בירושלמי (בבא מציעא ב ה).

הירושלמי שם דגש על קידוש ה' (עשיית פעולה חיובית). הבבלי שם דגש על חילול ה' (הימנעות מפעולה).