הנהגה / רפי זברגר

בבא מציעא ח ע"א-ע"ב

הרקע

למדנו במשנה הראשונה במסכת: היו שנים רוכבין על גבי בהמה, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג. זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי – זה יישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציה – ויחלוקו.
זהו דין דומה ל''שניים אוחזין בטלית – זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי'' שני הפסקים מחייבים את כולם להישבע, ואז – יחלוקו. המקרה ''שלנו'' מדבר בשני ''מחזיקים'' שונים, אחד מנהיג את הבהמה והשני רוכב עליה, בכל אופן הפסק לא השתנה, וזהה לפסק במקרה הראשון.
 

הנושא

הגמרא בסוף עמוד א' מצטטת את דברי רב יוסף בשמו של רב יהודה, אשר שמעו את החכם המכונה "מר שמואל" פוסק במקרה של ''רוכב ומנהיג'', כי אחד קונה והשני לא קונה, אך לא היה ידוע מיהו הקונה מבין השניים, הרוכב או המנהיג.
הגמרא מנסה להבין על איזה מקרה מדובר, ומגיעה למסקנה כי מדובר במקרה של שניים ה''מחזיקים'' בבהמה, אחד רוכב עליה, והשני מנהיג אותה: האם הרוכב קונה כיוון שהוא ''תופס'' בבהמה, או שמא המנהיג קונה, כיוון שהבהמה הולכת בעקבות הנהגתו.
רב יוסף מנסה לענות על השאלה, מתוך משנה במסכת כלאים (פרק ה', משנה ג'): המנהיג סופג את הארבעים [הכוונה לדין שלושים ותשע מלקות, המגיעים לאדם העובר על איסור כלאיים – חרישה בשני מיני בהמה], ויושב בקרון [רוכב] סופג את הארבעים.
רבי מאיר פוטר את היושב בקרון, משום שלדעתו אין הוא ''עושה מעשה'' ולכן רק מנהיג הבהמה חייב.
שמואל הופך את הדעות וקובע, כי חכמים הם אלו שאמרו כי רק המנהיג חייב והרוכב פטור.
מסיקה הגמרא מדברי שמואל, אשר קבע את פסק דינם של חכמים כי היושב בקרון אינו עובר על איסור כלאיים.
מכך מסיק ומזה אנו לומדים גם על נידון דידן של קניין בדרך ''רכוב'', ובוודאי שאינו קונה אם ביחד אתו יש אדם אחר שמנהיג את הבהמות. 
 

מהו המסר?

ישיבה בקרון (רכוב) אינה מהווה קניין למרות שלפעמים הבהמה ''מרגישה'' כי יש אדם בקרון ומכוח זה מתחילה ללכת.
כדי להיות משמעותיים ולבצע קניין תקף יש להיות אקטיביים כדוגמת הנהגת הבהמה.
כמו החלת מעשה קניין, כך גם במהלך החיים. נתפוש את ''האפסר'', נעשה מעשה, נתקדם ובכך נעלה מעלה מעלה.
   

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]