מדוע חסיד לא חייב לגמול חסד?
הרב דב קדרון
בבא קמא צט ע"ב
אשה אחת הראתה דינר לרבי חייא כדי שיבדקנו, והוא אמר לה שהוא דינר מעולה, למחרת באה לפניו ואמרה לו שהראתה אותו לאחרים ואמרו לה שהוא מטבע רע ואינו יוצא בשוק, אמר לו רבי חייא לרב: לך החלף לה את הדינר, וכתוב על פנקסי: "זהו עסק ביש". כי לא הייתי צריך לייעץ לה ולהפסיד נכסי בחינם.
כמה מרבותינו האחרונים מקשים: מדוע היה צריך רבי חייא לכתוב על פנקסו שהיה זה עסק ביש?
בעל חדושי הרי"מ מסביר שרבי חייא לימדנו בזה הלכה, שאדם לא מצווה לגמול חסד עם השני במצב שיכול לגרום לו עצמו איזשהו הפסד.
מכיוון שרבי חייא נהג תמיד לפנים משורת הדין, שאם הוא מייעץ וטועה בייעוץ הוא משלם על הנזק שנגרם כתוצאה מכך, ואף על פי שמנהגו לשלם הוא רק לפנים משורת הדין, כי הוא עצמו היה שולחני בקי שמצד הדין אינו חייב לשלם על טעות, ואף על פי שזהו ספק שמא יטעה, אין עליו כלל חובה לעשות מעשה שיגרום לו לספק הפסד, ואין מוטלת עליו מצווה לגמול חסד באופן כזה שיכול לגרום לו לספק הפסד על פי מנהגו.
אולם מומחים אחרים שאינם נוהגים לפנים משורת הדין, ואינם משלמים כאשר הם טועים – עליהם מוטלת המצווה לגמול חסד ולייעץ למי שזקוק לייעוץ, מכיוון שלא יכול להיגרם להם נזק כתוצאה מכך.
