היכן נמצא הקב"ה? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא קמא ק ע"ב
הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה - נותן לו דמי צמרו.
ישנם כאלו שמרגישים שעצם העובדה שקמו בבוקר, התפללו, ואולי גם למדו אחרי התפילה, זה מספיק. את הקב"ה הם יפגשו שוב בשעת מנחה, ויפרדו ממנו אחרי תפילת ערבית ואולי שוב שיעור תורה קצר. אולם האם צורת התנהגות זו מתאימה לאופן שבו הקב"ה רוצה שננהל את חיינו?
תשובה עמוקה לשאלה חשובה זו מעניק רבי אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך, קדושים ד"ה "או יאמר וכי תזבחו"), על בסיס דברי המשנה הללו.
המושג 'צמר', הוא מסביר, מתייחס לעולמות השונים שברא הקב"ה. שכן צמר הוא רקמת תאים מתה המכסה על גוף הכבש. כך שמצד אחד הצמר הוא חלק מהכבש, אך מצד שני הוא מכסה עליו והוא תוצאה של הפרשה חיצונית ממנו.
זו הסיבה לכך שבתורת הקבלה מתייחסים לעולמות השונים בכינוי 'צמר', משום שמחד הם חלק מהאלוקות, אולם מאידך הם מסתירים עליה, ומגלים רק חלק חיצוני וזעיר מהקיום האלוקי.
במסגרת בריאת העולם, ברא הקב"ה לא רק את העולם שלנו, המכונה בשם 'עולם העשיה', אלא שרשרת של עולמות שונים, שהם תמונות מראה רוחניות יותר או פחות למציאות האלוקית, כאשר לכל עולם ישנו ה'גוון' המיוחד לו, שדרכו הוא מגלה את הנוכחות האלוקית.
ניתן להמשיל את העולמות השונים לכוסות צבועים בצבעים שונים שכאשר מכניסים לתוכם מים, הם נראים באופנים שונים בהתאם לגוון הכוס שבו הן ניתנו. כך גם הנוכחות האלוקית באה לידי ביטוי באופנים שונים בעולמות השונים, בהתאם למבנה ולתוכן העולם; ישנם עולמות שבהם הנוכחות האלוקית תבוא לידי ביטוי במלאכים ושרפים, וישנם עולמות שבהם תבוא הנוכחות האלוקית לידי ביטוי בריק. לאידך, בעולם שלנו באה הנוכחות האלוקית לידי ביטוי בירקות, בהמות, אנשים ואבנים.
בנקודה זו פוגש רעיון עמוק זה את המשנה שלנו.
משום שכאשר המשנה מדברת על תפקידו של האדם היא קובעת כי עליו לתת את הצמר, היינו את העולם שבו הוא חי, בתוך היורה בכדי לצובעו בגוונים שונים.
בכל מצב שבו האדם נמצא עליו למצוא כיצד המצב הזה יכול להיות צבוע בגוון שונה. רגע אחד הוא יהיה צבוע בגוון עולם העשיה, ורגע אחר בגוון של עולם היצירה, או הבריאה, כאשר המצבים השונים שפוגשים את האדם, הם הזדמנויות עבורו לגלות אופנים שונים שבהם הקב"ה מתגלה בעולם.
אלא שלפעמים האדם מנסה לגלות אלוקות במצבים שונים, ולצבוע את הרגע בצבע שיתאים למקום הרוחני המיוחד שלו, אולם הוא נכשל "והקדיחו יורה". על כך מבטיחה המשנה כי גם במקרה כזה, אם הדבר נעשה מתוך המהלך שנועד למען צביעת הצמר, הרי שבעל הצמר – הקב"ה בעצמו, ייתן לו דמי צמרו, וידאג לזה שהוא לא יפגע כתוצאה מחוסר היכולת שלו לבצוע את הרגע.
דברים אלו מלמדים לימוד גדול. הצמר שלנו, העולם שלנו, לא אמור להישאר צבוע בצבע אחד, עלינו למצוא כל דרך לבצוע אותו בכל רגע נתון בצבעים שונים, שיבטאו את הנוכחות האלוקית שקיימת ופועלת בעולם בכל דקה.
