ניתן לסמוך על חכמת הגוים?
הרב דב קדרון
בבא קמא פא ע"ב
משה רבנו ע"ה אמר לבני ישראל (דברים א, ז): "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב", ומכאן למדנו שלכל אחד מהשבטים הייתה נחלה בהר, בשפלה, בנגב ובעמק. וכך היה גם אצל האומות שישבו בארץ ישראל לפני כניסת עם ישראל לארץ, הכנענים, הפריזים והאמוריים שלכל אחד מהם היה שטח שבו ארבעת הסוגים הנ"ל.
בעל ספר עלי תמר (ירושלמי כלאים ד,ד) מוסיף לבאר שכאשר הקב"ה אמר לעם ישראל (במדבר לד, ב): "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ", המילים: "ארץ כנען לגבולותיה", שגבולות השבטים יהיו מבוססים על גבולות העמים שישבו בארץ לפניהם.
הוא מציין שאמנם בתלמוד הירושלמי (שם) רבי אימי מתפלא על כך: האם עלינו ללמוד את אופן חלוקת הארץ מהגוים? אולם לפי סתם התלמוד הבבלי (כאן), והירושלמי (שם בכלאים) אף על פי שאין תורה בגויים - יש חכמה בגויים, ובבוטניקה ובאסטרונומיה ובארכיטקטורה ובדברי חכמה אפשר ללמוד מהם.
הוא מצטט גם מדרש האומר על אומות העולם: חכמים הם לבנות מדינות וכרכים לכבוש את הים בלא דרך ושביל, ולא החכימו לומר מי עשה את הים ומשיב הרוח. כלומר שחכמים הם לכל דבר ובדבר אחד הם טפשים.
סברתו של רבי אימי היא, שאחרי שניתנה תורה, שהיא החכמה שמעל כל החכמות, אף שהתורה אישרה את חכמתם של אומות העולם בדברים מסוימים, כאשר אנחנו מתייחסים לכך עלינו לומר שכן הוא קבלת חכמים בתורה שבעל פה, ולא לומר שאנו מסתמכים על חכמת הגוים.
