המזיק חפץ מהודר של מצווה

הרב דב קדרון

בבא קמא עח ע"ב

בהמשך למה שהתבאר בדף הקודם: הרבה מהפוסקים האחרונים הביאו את המחלוקת בין מהר"מ מינץ לבין החכם צבי. המהר"מ מינץ סבר שמי שגנב או הזיק אתרוג יקר ומהודר יכול לשלם לניזק מחיר של אתרוג כשר – ויוצא בזה ידי חובה, ולמד זאת מהמזיק שור שהוקדש לקורבן שיכול לשלם מחיר של כבש, ואילו החכם צבי סבור שאין להשוות בין הדברים, כי לשור שהוקדש אין מחיר שוק ואילו לאתרוג יש מחיר שוק.

בהקשר לעניין זה דנו בשו"ת באר משה (שטרן חלק ג סימן קפה) במי ששילם עבור עליה לתורה לחבירו בסכום רב, למשל פרשת שירה, והמנהג שחוזר וקונה לו עליה אחרת, האם מחוייב לקנות לו עליה יקרה, כעשרת הדברות, או די בעליה פשוטה בזול, או אין שום חיוב עליו מצד הדין לחזור ולקנות לו בחזרה.

בשו"ת תורה לשמה (סימן שנד) דן לגבי מי שהזיק ספר תורה משובח ונאה אשר ערכו שוה מאה זהובים והציבור תבעו אותו לדין ונתחייב לשלם אך הוא רוצה לשלם ספר תורה אחר שאינו מהודר בשווי בעשרים זהובים, וטוען שהוא כשר.

כיוצא בזה דן הרה"ג מנחם חשאי זצ"ל (בכתב העת ארחות 47, תשנ"ז, 23 – 21) לגבי מי שהשאיל לחברו תפילין מהודרים ונגנבו, האם חייב לשלם לו את השווי של התפילין המהודרים היקרים, או שמא יכול לשלם לו דמי תפילין כשרים רגילים.

כמו כן דן הרה"ג יורם נעמן שליט"א (בכתב העת מוריה שלז - שלח, תשס"ח, קסו – קסח) לגבי מי שהזיק מצות מהודרות של חבירו, בשווי 200 ₪ לק"ג, כמה צריך לשלם לו עבור הנזק.