מה ההיגיון שהמודה פטור?

הרב דב קדרון

בבא קמא עה ע"א

מודה בקנס – פטור.

מה ההיגיון בעניין זה? לכאורה נראה שאם מגיע עונש לחוטא שישלם קנס הרי עליו לשלם זאת בין אם מודה במעשה שעשה ובין אם אינו מודה.

בעל מכתב מאליהו (ח"ג עמוד 297) מסביר שחלק מדיני התורה ניתנו כדי להורות תשובה לעוברי עבירה. עניין הקנסות בא ללמד את החומרה שיש במעשה העבירה: אם בעולם הזה מענישים כך, לעולם הבא על אחת כמה וכמה. מכיוון שמטרת הקנס היא רק ללמד את החוטא, ברגע שהוא מודה ומתוודה על חטאו, הרי ניכר שלמד את חומרת מעשיו ולא ישוב לעשותם, ממילא אין צורך לגבות ממנו תשלום בפועל.

כיוצא בזה הוא מסביר את הנאמר במסכת מכות (ז,א) שכמעט לעולם לא קרה שנהרג אדם על ידי סנהדרין, ואם הרגו פעם בשבע שנים או פעם בשבעים שנה כבר נקרא אותו בית דין "סנהדרין חובלנית". לכאורה גם על זה קשה: איזו תועלת יש בעונש זה אם תמיד מוצאים דרך לפטור את הרשע מעונש מוות.

אלא, התורה לא הטילה על בית דין להעניש את החוטא, אלא ללמדו איך לשוב מדרכו הרעה, ולצורך זה מספיקה האפשרות התיאורטית להענישו בעונש שכתוב בתורה, כעין מה שכתוב לגבי בן סורר ומורה (סנהדרין עא,א) שלא היה מעולם, ונכתב רק כדי לדרוש ולקבל שכר.