תביעת הט"ז נגד הב"ח

הרב דב קדרון

בבא קמא עב ע"א

רב נחמן ענה לרבא בערב על שאלתו, אולם למחרת בבוקר אמר לו תשובה אחרת, והסביר שלא אמר זאת בערב הקודם מפני שלא אכל בשר, ומבאר רש"י שבגלל שלא אכל בשר הוא לא דקדק בטעם הדבר.

ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק דברים פרשת ראה) כותב שבאופן דומה התבטא רב נחמן לעניין היין (עירובין ס"ד א) ואמר שכל זמן שאינו שותה רביעית יין אין דעתו צלולה.

הוא מסביר שלפעמים נפש האדם מרגישה שנצרך לו אכילת בשר להשגת דברי תורה, ולכן כאשר התורה מדברת על אכילת בשר יש הדגשה שנפש האדם מתאווה לכך, כמו שכתוב (דברים יב,כ): "כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכָל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר", כי לצורך השגת דברי תורה התירה התורה אכילת בשר תאווה, כאשר נפש האדם מרגישה צורך בכך.

ידוע הסיפור על רבי דוד סג"ל זצ"ל, בעל הט"ז, שהיה נשוי לבתו של רבי יואל סירקיס זצ"ל, בעל הב"ח, שהתחייב לתת לו בשר כל יום, ולמרבה הפלא החתן תבע את חותנו לדין תורה על כך שבמקום לתת לו בשר הוא נותן לו לאכול רק ריאה. בית הדין פסק שגם ריאה נחשבת בשר, ואז הסביר הט"ז שהוא הרגיש שבגלל שאינו אוכל בשר ממש הוא מתרכז פחות בלימודו, ולא רצה שתהיה על כך תביעה בשמים על חמיו, משום כך תבע אותו לדין תורה, כי כשם שפוסקים בבית דין של מטה שריאה בכלל בשר – כך פוסקים גם בבית דין של מעלה.