ההבדל בין "שלו" ל"ברשותו"
הרב דב קדרון
בבא קמא סח ע"ב
כאשר גזלן גוזל משהו מבעליו והבעלים לא התייאשו, אזי החפץ שנמצא ברשותו של הגזלן לא נחשב שלו, אלא הוא שייך לבעלים. לכן אמר ר' יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהן אינן יכולין להקדיש, זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו.
כלומר: המושג "ברשותו" אינו מציין בעלות, אלא שליטה של האדם על דבר שלא בהכרח בבעלותו.
מעשה היה בבני זוג שהתגרשו מתוך ריב ומשטמה, ובהסכם הגירושין היה כתוב: "הדירה ברשות האשה". לאחר הגירושין מכרה האשה את הדירה ללא הסכמת האיש. הוא פנה לבית הדין בתביעה להפרת ההסכם. נימוקו עמו, כי בהסכם הגירושין התנה כי יינתנו לאשה "זכויות מדור", אך מעולם לא הוסכם ביניהם כי יוענקו לה "זכויות בעלות". מאידך, טוענת האשה, כי כנאמר בהסכם: "הדירה ברשות האשה", וכוונת הצדדים היא "זכויות בעלות".
הרה"ג חיים יהודה רבינוביץ שליט"א דן בנושא זה (מובא בקובץ שורת הדין כרך ז עמוד פב), ומצא אמנם מקור לכך שלשון "רשותו" הכוונה לשלו, אולם מכיוון שבעניין דלעיל יש הבחנה ברורה בין בעלות ובין רשות, ועל פי הכלל ש"יד בעל השטר על התחתונה", הוא פסק שהסכם הגירושין מעניק לאשה רק "זכויות מדור", אולם אין לה "זכויות בעלות", ולכן אינה רשאית להשכיר או למכור את מחצית הדירה, הרשומה בטאבו על שמו של האיש.
