מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

תשלום עבור נזק ממוני שנגרם בגלל הצלת חיי אדם

הרב צבי שפיץ

בבא קמא ס ע"ב

שאלה:
ראובן נסע עם מכוניתו בכביש חד סטרי במהירות המותרת. אלא שלפתע נכנס שמעון עם מכוניתו ממולו במהירות, בניגוד לחוקי התעבורה, ובמציאות שנוצרה - לא היתה לראובן שום אפשרות לבלום מבלי לפגוע בחוזקה במכוניתו של שמעון, ואז שניהם היו נפגעים בגופם ובממונם. לפיכך, מתוך חוסר ברירה, הסיט ראובן במהירות את מכוניתו לצידי הכביש ופגע במכונית שחנתה בצד הכביש, ובכך הצליח לברוח מהנתיב שלו. ולמרות הנזק הממוני שנגרם למכוניתו ולמכונית החונה, אולם ע"י מעשיו הציל את חייו, וחיי שמעון מפגיעה בגופם.
א. האם היה מותר לראובן להזיק לבעל הרכב החונה כדי להציל את חייו?
ב. האם שמעון שאשם במצב שנוצר, חייב לשלם עבור הנזק שנגרם למכוניתו של ראובן ולמכונית החונה. או שמעשהו נחשב כגרמא בנזיקין בלבד, ולכן למרות פשיעתו שנכנס לנתיב שאסור היה לו ליסוע בו, הוא פטור מלשלם בדיני אדם על הנזק הממוני שנגרם מחמתו?
נציין, שבמקרים שחברת הביטוח משלמת את רוב הנזק שנגרם, הנידון הוא לגבי התשלום עבור ההשתתפות העצמית של המבוטח.

תשובה:
א. ראובן נהג כראוי, והיה מותר לו לפגוע בכוונה במכונית שחנתה ולהזיקה, כדי להציל את חייו וחיי שמעון. אולם חייבים לשלם לניזק את הפסדו.
ב. בנידון השאלה - ראובן ושמעון נחשבים שותפים שווים בחיוב תשלום הנזק שנגרם לראובן, ולמכונית שחנתה. לפיכך שמעון ישלם לכל אחד מהם מחצית מההפסד הכספי שנגרם להם. וראובן ישלם את המחצית השניה לבעל המכונית שחנתה, ויספוג מחצית מהנזק שנגרם למכוניתו.
אולם בדיני שמים חייב שמעון שפשע בנהיגתו בניגוד לחוקי התעבורה, לשלם לראובן את כל הפסדו הכספי שגרם לו באשמתו מתאונה זו.
ג. אם שמעון שנכנס שלא כדין לנתיב, הוא זה שהסיט במהירות את רכבו ופגע במכונית חונה, כדי להימנע מהתנגשות חזיתית בעוצמה עם ראובן - שמעון לבדו ישא בנזק שגרם למכוניתו, ולמכונית החונה.

מקורות:
כתוב בגמ' בב"ק (ס:) שהפלשתים שבאו בימי דוד המלך לפגוע ביהודים, התחבאו בשדה זרועה שעורים שהיתה בבעלות יהודית. ושאל דוד המלך את הסנהדרין, האם מותר לו לשרוף את השדה כדי להרוג את הפלשתים שהתחבאו שם. והאם יצטרך לאחר מכן לשלם לבעל השדה את הפסדו? וענו לו לפי דעת כל רבותינו הראשונים [למעט שיטת רש"י], שמותר לכל אדם להציל את חייו ע"י שיפסיד ממון לחבירו, אולם לאחר מכן - חייב המזיק לשלם לניזק את הפסדו הממוני. אבל אתה שאתה מלך ישראל - תהיה פטור מתשלום. מכיון שזכותו של מלך להשתמש ברכוש הזולת - ואין אפשרות למחות בו. וכך גם נפסקה ההלכה בשו"ע (חו"מ סי' שפח, ב) שמותר לכל אדם להציל את חייו ע"י הפסד ממון חבירו. אולם לאחר מכן עליו לשלם לניזק את הפסד הממון שגרם לו.
הסיבה שראובן נהג כראוי
לאור האמור, בנידון השאלות דנן - ודאי שראובן נהג כראוי, והיה מותר לו כדי להציל את חייו, וחיי שמעון שנהג במכונית מולו - לפגוע בכוונה במכונית החונה ולגרום לה נזק. מאחר ובנידון דנן, זאת היתה האפשרות היחידה להצלת חייהם. אלא שלמרות ההיתר להזיק - צריכים לשלם לבעל המכונית שחנתה את נזקו.
מי ישלם את הנזק שנגרם?
וכעת הנידון הוא, האם מכיון שראובן נהג כראוי, ורק שמעון שנכנס שלא כדין לכביש גרם לראובן לפגוע במכונית החונה, חייב שמעון לשלם עבור הנזק שנגרם מחמתו למכונית החונה, ולמכוניתו של ראובן. או שלמרות פשיעתו, הוא נחשב רק כמזיק בגרמא, וממילא בדיני אדם לא ניתן לחייבו ממון, למרות שחייבים על כך בדיני שמים?
כמו כן מסיבה נוספת לכאורה היה נראה לומר, שבדיני אדם ניתן לחייב את ראובן בלבד. מאחר ובמציאות שנוצרה, הסיבה שפגע בכוונה במכונית החונה, למרות שידע שבכך יגרם נזק למכוניתו למכונית שפגע בה היתה - כדי להציל את חייו מפגיעה חזיתית עם מכוניתו של שמעון. א"כ נמצא שגם לולא ציווי התורה של "לא תעמוד על דם רעיך" שמחייבו להציל את חיי שמעון, גם אז היה בורח לעבר המכונית החונה - כדי להציל את חיי עצמו, למרות ההפסד הממוני שיגרם לו. אם כן לכאורה בנידון דנן, הוא נחשב כאדם המזיק היחידי, ומעשהו של שמעון יחשב כגרמא בפשיעה בלבד, ולכן שמעון יתחייב רק בדיני שמים ופטור בדיני אדם.
הסיבה ששניהם שותפים בתשלום הנזק
אולם למעשה נראה לענ"ד - שגם בדיני אדם הם יצטרכו להתחלק באופן שווה בהפסד הממוני שנגרם לראובן. והטעם לכך הוא, על פי הכלל היסודי שכתב הרמ"א (חו"מ סי' רסד, ד) שבכל מקום שאדם הוציא הוצאות כספיות לצורך עצמו ולצורך חבירו, וברור שחבירו בפני עצמו גם היה חייב להוציא הוצאות אלו - הם נעשים בעל כורחם שותפים בהוצאות אלו, למרות שלא תיאמו על כך. לפיכך בנידון השאלה, מאחר ושניהם נהנים, ומוכרחים לעשיית מעשהו של ראובן, כי גם חיי שמעון לא ינצלו ללא מעשהו של ראובן - לכן כל אחד היה יכול גם לכתחילה לכוף את חבירו להשתתף עמו במחצית מסכום הנזק שנגרם לשתי המכוניות. לפיכך מעשהו של ראובן נחשב - שנעשה מראש גם בשליחותו של שמעון - ולכן הם שותפים שווים בעלותו. ועיין בנתיבות שם בביאורים (ס"ק ו, ובסי' קעח, ס"ק ג) שהאריך לבאר את דברי הרמ"א, והביא לכך ראיות נוספות וע"ש.
לאור האמור למסקנה, מאחר וגם שמעון היה זקוק למעשהו של ראובן כדי להציל את חייו, נמצא שמעשהו של ראובן - נעשה מראש לצורך שניהם - ולכן הם שותפים שווים בעלות הנזק שנגרם לשתי המכוניות שנזוקו כדי להציל את חיי שניהם.
ביאור הדין אם שמעון היה מסיט את רכבו ופוגע במכונית חונה
אמנם נלע"ד שבנידון דנן, אם למשל שמעון היה מסיט במהירות את רכבו ופוגע במזיד במכונית חונה, כדי שלא להתנגש חזיתית עם מכוניתו של ראובן - שמעון לבדו ישא בכל הנזק הממוני שנגרם מחמת כך למכוניתו, ולמכונית החונה. כיון שטוען לו ראובן, הרי רק אתה אשם בכך שנכנסת לכביש חד סטרי מהכיוון שאסור ליסוע בו. נמצא שבכניסתך לכביש, אתה נחשב כלפיי - כאדם המזיק, וכעין רוצח עכ"פ בשגגה. וכעת כשפגעת במכונית החונה, עשית פעולה לסלק את מעשה המזיק שלך. והרי אתה מחויב לעשות כל דבר שניתן לעשות, כדי שלא להזיק לממון חבירך, וכ"ש שלא לפגוע בגופו. נמצא שבפגיעתך במכונית החונה - עשית דבר שאתה מחויב לעשות כדי לעקור את מעשה המזיק והרציחה שהיית יכול לגרום ע"י פשיעתך. ולכן איננו שותפים כלל במעשה הזה, שהינו חיוב עליך בלבד.
משא"כ בנידון השאלה כשראובן פגע במכונית החונה, הוא הרי נהג בכביש כראוי, ורק מחמת פשיעת שמעון היה ראובן אנוס לצורך הצלת חיי שניהם לפגוע במכונית החונה, לפיכך שמעון נעשה לפחות שותף עמו בנזק שנעשה לצורך הצלת חיי שניהם.
חיובו של שמעון בדיני שמים
והנה אע"פ שמעיקר הדין בנידון השאלה נלע"ד שלא ניתן לחייב את שמעון בדיני אדם, יותר ממחצית מעלות הנזק שנגרם לראובן, כי בפועל ראובן הוא זה שעשה את מעשה המזיק למכוניתו ולמכונית שחנתה, ושמעון בפשיעתו רק גרם לכך. אולם אם שמעון רוצה לצאת גם יד שמים - עליו לשלם את כל הנזק שנגרם לשתי המכוניות, כדין גרמא בנזיקין שחייב בדיני שמים על כל הפסד הממון שנגרם מחמתו. ובפרט בנידון דנן שכניסתו באיסור לכביש חד סטרי מהכיון הנגדי - הינה פשיעה חמורה, וזהו דבר שידוע לכל הנהגים.