הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

בבא קמא ס ע"א

נחלקו רבי יהודה וחכמים האם אדם ששרף משהו לחברו חייב רק על דברים שהיה אמור לצפות שנמצאים שם (גלוי) או שחייב גם על דברים שלא היה יכול להסיק שיהיו שם (טמון)?

חכמים פוטרים על טמון ור' יהודה מחייב.

נחלקו התלמודים האם הסברה הפשוטה היא לחייב או לפטור בטמון.

בתלמוד הבבלי בבא קמא ס א נאמר:

"קמה למה לי? מה קמה בגלוי, אף כל בגלוי".

מדברי התלמוד הבבלי עולה שלולי גזירת הכתוב גם חכמים היו מחייבים בטמון.

לעומת זאת בתלמוד הירושלמי בבא קמא ו, ה נאמר:

"יאמר קוצים קמה שדה ואל יאמר גדיש על דעתיה דרבי יודן ניחא דאמר משלם כל מה שבתוכו".

כלומר מדברי הירושלמי עולה שהסברה הפשוטה היא לפטור בטמון, אלא שיש לר' יהודה גזירת כתוב לחייב גם את הטמון.