שליח לדבר עבירה באיסור דרבנן

הרב דב קדרון

בבא קמא נג ע"א

רש"י (ד"ה נפל) כותב שאם אדם שולח שליח לכרות בור ברשות הרבים ונגרם נזק – כורה הבור חייב לשלם ולא האדם ששלח אותו, על פי הכלל הידוע "אין שליח לדבר עבירה".

מכאן תמה המשנה למלך (הלכות רוצח ושמירת הנפש ב,ב) על מהרימ"ט (בתשובה ח"א סימן קי"ו) שכתב שיש להסתפק האם במי ששולח אדם לעשות דבר שאסור מדרבנן אין שליח לדבר עבירה, שהרי כיון שמן התורה אין זה דבר עבירה אם כן נחשב הוא שלוחו והאחריות היא על השולח, או שמא אפילו באיסור דרבנן זהו דבר עבירה ושייכת בו הסברה: "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין", ולא היה השליח צריך לבצע את שליחותו, ואם בכל זאת בחר לעשות זאת – האחריות היא עליו.

והנה האיסור הזה לקלקל ולחפור בור ברשות הרבים אינו איסור מן התורה אלא רק דרבנן, ועם זאת כותב רש"י בפשיטות שאין בזה שליח לדבר עבירה.

אולם המשך חכמה (ויקרא יט, יד) חולק על המשנה למלך, וכותב שאזהרת התורה: "ולפני עור לא תתן מכשול" כוללת גם את האזהרה לפותח או כורה בור ברשות הרבים. ולפי דבריו ייתכן שיש שליחות בעשיית דבר שאסור מדרבנן, והסיבה שאין שליחות לחפירת בור ברשות הרבים היא משום שזהו איסור מן התורה.