המוציא מחבירו עליו הראיה
הרב דב קדרון
בבא קמא מו ע"א
זה כלל גדול בדין: המוציא מחבירו עליו הראיה.
בעלי המוסר (מובא בספר דף על הדף) פירשו את הכלל הזה לגבי דרשנים שרוצים להשפיע בדבריהם על אנשים לשנות את דרכיהם:
בעל ספר עולת חודש מפרש שעל פי הכלל הזה ניתן לדעת האם דבריהם של הדרשנים אמיתיים ונאמרו באמת לשם שמים, כלומר, אם המוכיח גורם בדבריו שהשומעים מקבלים את דבריו, ומצליח להשפיע עליהם, שאז מתקיים "המוציא מחבירו", אז: 'עליו הראיה', אז נודע שהוא ירא וחרד לדבר ה', ולכן דבריו שיצאו מן הלב נכנסו ללב השומעים.
בעל ספר ייטב לב פירש: 'המוציא מחבירו', כלומר, אם רצון הדרשן הוא להשפיע על זולתו, ושיתקבלו דבריו ויעשו רושם, 'עליו הראיה', עליו להביא לעצמו ראיה שהוא בעצמו מקיים את כל מה שאומר לאחרים, ומסיים את דבריו בלשון זה: 'ואני בעצמי מתבייש בראותי את נגעי לבבי הטמיר ונעלם מעין כל אדם, ואני מונע את עצמי... מללמד דברי תורה ומוסר לזולתי אפילו רק לקטנים ממני, כי לא יכנסו לליבם עד אשר יהיה ליבי מתאחד עם הדברים שאני אומר'.
