רק ר' עקיבא היה יכול לפרסם
הרב דב קדרון
בבא קמא מא ע"ב
שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש; אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך קבלתי שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד: את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים.
החתם סופר (בחידושיו לפסחים כב,ב) דקדק מלשון "פירש", שהיה יודע לדרוש זאת כמו רבי עקיבא, רק שפירש ולא רצה לגלות הדבר.
זאת משום שיש שתי דרגות של יראת ה': יראת העונש ויראת הרוממות. רוב אנשי העולם וגם כמה צדיקים וטובים עובדים את ה' מחמת יראת העונש, אך העיקר הוא יראת רוממותו וגדולתו ית"ש, אשר לא ישיגוהו אנשי העולם רובם ככולם אם לא ייראו מעונשו.
אולם היראה מתלמיד חכם היא רק בדרגה אחת, שהרי אין לירא מעונשו, כי במה כוחו גדול, אלא רק מחמת רוממותו, וכי הוא ראוי לכך כי חכמת אלקים בקרבו. משום כך חשש אותו תנא לפרסם ברבים שיש לירא מתלמידי חכמים, כי אם לומדים זאת מהפסוק "את ה' אלקיך תירא" לרבות תלמידי חכמים, מסתמא היראות שוות, כשם שיראת תלמיד חכם היא יראת רוממותו כך גם יראת הבורא ית"ש היא יראת הרוממות, וזה יגרום לרבים לעזוב את יראת העונש ולמעט ביראת שמים, כי לא רבים יחכמו להגיע לדרגה של יראת הרוממות.
רק רבי עקיבא, שהיה עם הארץ גדול ושונא חכמים, והצליח להגיע לדרגת יראת הרוממות יכול היה לפרסם ברבים את הדרשה הזו.
