שלוש שלמויות לאדם

הרב דב קדרון

בבא קמא ל ע"א

בגמרא מובאות שלוש דעות, באיזה תחום של הלכה יקפיד האדם כדי שיהיה "חסיד", האם בענייני נזיקין, שלא לגרום נזק לאדם אחר, או בענייני מסכת אבות, שעוסקת בתיקון המידות, או בענייני ברכות.

המהר"ל מפראג (בחידושי אגדות) כותב ששלושה תחומים אלו כוללים את שלמות האדם, כי צריך האדם שיהיה שלם בעצמו, ויהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם עם בוראו.

על פי דעה אחת חסיד הוא האדם המושלם ביחסו לאחרים, וזה מתבטא קודם כל במה שאין גורם שום נזק לאדם אחר. לפי הדעה השנייה עיקר החסידות הוא בזה כאשר הוא איש שלם בעצמו, והמידות הטובות הם שלימות עצמו, ולפי הדעה השלישית החסיד הוא האדם שהוא שלם עם בוראו, לברך את שמו יתברך על כל דבר ודבר, ואין שם שמים מסולק מאתו.

הוא מוסיף כי ייתכן שאין כאן מחלוקת כלל, כי האדם לא יושלם אלא אם כן הוא חסיד גמור בשלושה דברים אלו שמשלימים אותו עם בוראו ועם זולתו מבני אדם ויהיה שלם גם בעצמו, ואז הוא שלם לגמרי, וראוי להיקרא חסיד.

הוא מוסיף ששלוש שלמויות אלו הן כנגד הגוף, הנפש והשכל. שלמות במידות שהם דברי מוסר המייסרים את הגוף, היא שלמות הגוף. שלמות בנזיקין היא שלמות הנפש, שאין בה רצון להזיק לאחרים, ושלמות בברכות היא שלמות השכל.