"כאילו ברשותו" לטובה
הרב דב קדרון
בבא קמא כט ע"ב
שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים, וחמץ משש [שעות] ולמעלה.
על פי ההלכה שני דברים אלו שעשאתן התורה כאילו ברשותו של אדם באים לחייב אותו לשלם על הנזק שנגרם מהבור ולעבור על איסור חמץ בפסח.
אולם האמרי אמת (בכ"מ) אמר שאפשר לפרש שני דברים אלו גם לעניינים חיוביים.
בור רומז לאברהם אבינו, שכן כתוב בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל (פ' משפטים בטעמי מצות) שארבעה אבות נזיקין הם כנגד שלושת האבות ודוד המלך, ואברהם אבינו הוא כנגד בור. הכוונה היא שסתם אדם אינו שולט על גופו באופן מושלם, והרי זה כאילו יש בו בור, אולם אברהם אבינו ע"ה זכה לשלוט על כל רמ"ח איבריו בצורה מושלמת, ותיקן את החיסרון הזה, כמו שאמרו (נדרים לב: בל' הר"ן) שהקב"ה המליך לאברהם אבינו על האברים שאינם ברשותו של אדם שיהיו ברשותו.
ומה שאמרו שחמץ אינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, הכוונה היא לזמן של פסח שבו אפשר לבטל את היצר הרע, שנמשל לשאור שבעיסה. בפסח משליכים את השעבוד של עולם הזה, משליכים בו את החשבונות הרבים, וכפי מה שיוצאים משערי טומאה כך נכנסין לשערי בינה כמו שאמרו (רש"י שמות יב ו): "משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה".
