בשמים מענישים מן הדין
הרב דב קדרון
בבא קמא כה ע"א
אחרי שמרים דיברה לשון הרע על משה רבנו ונענשה להיות מצורעת, כאשר משה התפלל אל ה' שירפא אותה, התשובה הייתה (במדבר יב, יד): "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים", כלומר: אילו אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא "דיו לבא מן הדין להיות כנידון", ולכן נענשה רק למשך שבעה ימים, וזהו המקור בתורה ל"דיו".
מכאן משמע שהיה ראוי להעניש אותה במשך ארבעה עשר יום, מדין קל וחומר, ולכאורה קשה, הרי כלל הוא ש"אין עונשין מן הדין", אין אפשרות להעניש אדם על סמך קל וחומר (מכות ה,ב).
תירץ הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (מובא בספר מרפסין איגרא פרק מ"ה ע' שכד) שרק בית דין אנושי לא יכול להעניש על סמך קל וחומר, כי מכיוון שקל וחומר הוא לימוד שכלי אשר כל אדם רשאי לדון מעצמו, על כן חוששים שמא יש איזו שהיא פירכא על הקל וחומר.
אבל כאשר הקדוש ברוך הוא דן קל וחומר, כמו בנזיפת מרים, ניתן להעניש מן הדין, שכן כלפי שמיא גליא כי אין כל פירכא לקל וחומר.
