מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
סייף בידו והרוג מפרפר
"אמר ר' שמעון בן שטח: אראה בנחמה, אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר, אמרתי לו: רשע, מי הרגו לזה, או אני או אתה? אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה: "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת" (דברים יז, ו), אלא המקום יפרע ממך. אמרו: לא זזו משם עד שנשכו נחש ומת". על מנת לחייב אדם בעונש מיתה בבית דין, יש צורך בעדה- סנהדרין, עדים והתראה. אם חסר פרט מבין אלה, כמו כאן שלא היו עדים שראו את מעשה העבירה, לא ניתן להענישו על סמך אומדן, עם זאת שיש סבירות גבוהה ביותר שאותו עם הסייף הנוטף דם הוא זה שרצח. על מצב כזה כתב הרמב"ם (ספר המצוות, לא תעשה רצ): "לזכות אלף חוטאים, יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד".
רבנו ניסים, הר"ן (דרשות, דרשה יא) מסביר את ייעוד משפט הסנהדרין: "נתייחדה תורתנו מבין נימוסי אומות העולם במצוות וחוקים, אין ענינם תיקון מדיני כלל. אבל הנמשך מהם הוא חול השפע האלוקי באומתנו והידבקו עמנו". הטיפול בעבריינים וענישתם במשפט הסנהדרין נועד בעיקרו לתקן את העולם שירד מדרגתו הרוחנית בשל הפשע שנעשה. עונש על כך הוא רק כשיש וודאות מוחלטת למעשה העבירה, וידיעה ברורה שאכן העבריין היה מודע לעבירה שהוא מבצע.
אצל ר' שמעון בן שטח התחולל נס ונחש הכיש את הרוצח. כיצד יטפלו בעבריינים ללא התערבות שמימית? ממשיך הר"ן ומסביר שלשם כך ציותה התורה על משפט המלך: "להשלים תיקון סדר המדיני, וכל מה שהיה מצטרך לצורך השעה". משפטי המלך – המדינה עוסקים בשעה, בשאלות ההווה, בתיקון העולם, בסדר החברתי הקיומי, והתורה העניקה למלך סמכות מתאימה להתמודד עם הפשיעה והעבריינות: "כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה" (רמב"ם הל' מלכים ג, י).
