ראוי ליהנות מרכוש של אחרים?

הרב דב קדרון

בבא קמא כא ע"א

בגמרא מדובר על אדם שגר בחצר של אדם אחר בלי ידיעתו של בעל החצר. אדם כזה נהנה מרכוש של מישהו אחר, ויש בעניין זה שאלה ממונית, האם הוא צריך לשלם לבעל הנכס, וגם שאלה מוסרית: האם ראוי לאדם לבחור ליהנות מרכושו של אדם אחר.

הרמב"ם (שו"ת סימן תמד) כותב שמסוגיית הגמרא כאן עולה שמותר לאדם ליהנות מרכוש של אדם אחר, אבל במקום אחר (ב"מ קיז,ב) ר' יהודה חולק על כך ואומר שאסור לו לאדם שיהנה מממון חבירו.

בעניין זה נאמר במסכת ברכות (י,ב):

הרוצה להנות - יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי.

שיטתו של אלישע הייתה לקבל הנאה מרכוש של אנשים אחרים, כמו שעשתה לו האשה השונמית עליית קיר ושמה לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, ולעומת זאת שמואל הנביא לא נהנה מאף אדם, וגם כאשר סבב בערי ישראל לקח איתו את כל צורכי ביתו, כמו שאמר עליו רבי יוחנן: "שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו".

מרן הרב קוק זצ"ל (עין איה, ברכות שם) מסביר שההבדל בין הגישות תלוי בשיטת ההשפעה שרוצה אדם להשפיע על אחרים. יש מי שמתרכז בהשלמת עצמו, ומשפיע על אחרים באופן עקיף, ויש מי שעוסק ישירות בהשפעה על אחרים, מי שנוהג בשיטה הראשונה רשאי ליהנות מממון של אחרים, וזה לא יפריע להשפעתו הטובה עליהם, אולם מי שנוהג בשיטה השנייה צריך להיות בלתי תלוי באחרים, כדי שדבריו יישמעו, לכן אסור לו ליהנות מרכוש אחרים.