מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מכונית שפגעה ברכב וגרמה להשבחתו

הרב צבי שפיץ

בבא קמא יא ע"א

שאלה:

נהג פגע קלות בפגוש הרכב שנסע לפניו באשמתו. הניזק העריך מיד לאחר התאונה את הנזק בארבע מאות שקל, והמזיק שילם לו מיד סכום זה, והם נפרדו לשלום, כאשר הם מחליפים ביניהם פרטים אישיים. כשהגיע הניזק עם רכבו למוסך, התברר לו להפתעתו מהמתקן, שמחמת פגיעת המזיק נגרמה תועלת רבה לרכבו, בכך שאחת מדלתות הרכב שלא נפתחה עד כה מחמת כיפוף מסוים שהיה בה, כעת מחמת המכה שקיבל הרכב - נפתחת כראוי.

והנה עלות תיקון הדלת, אם היתה נעשית - היתה מסתכמת באלף שקל. נמצא שכנגד הנזק בסך ארבע מאות שקל שנגרם לפגוש, הושבח הרכב מחמת המכה באלף שקל. כך שבפועל אם למשל הרכב שניזק היה שווה לפני התאונה שלושים אלף שקל, כעת לאחר התאונה הוא שווה שלושים אלף ושש מאות שקל.

לאור האמור שואל הניזק, האם עליו להחזיר למזיק את הארבע מאות שקל שקיבל ממנו, או לחילופין האם עליו לשלם לו שש מאות שקל מאחר וע"י מעשהו התייקר שוויות רכבו בסכום זה?

תשובה:

א. הניזק צריך להחזיר למזיק את הארבע מאות שקל שקיבל ממנו. אולם הוא פטור מלשלם לו שש מאות שקל למרות שרכבו הושבח בסכום זה מחמת הפוגע.

מקורות:

מבואר בגמ' ב"ק (יא.) ובשו"ע (חו"מ סי' שפז, א וסי' תג, א) ששומת נזיקין כדי לדעת כמה הנזק שצריך המזיק לשלם לניזק, נעשית כדלהלן: שמין כמה החפץ שניזוק היה שווה לפני הנזק, וכמה הוא שווה לאחר הנזק - ואת ההפרש ישלם המזיק.
לפי זה בנידון דנן, אם המכונית לפני הנזק היתה שווה שלושים אלף שקל, ומחמת הנזק היא שווה שלושים אלף ושש מאות שקל, נמצא שלא רק ששוויות המכונית לא הופחתה מחמת הפגיעה, אלא אדרבה היא עוד הושבחה מחמת המכה שקיבלה. ומתברר שהוא לא הזיק למכונית כלל. לפיכך צריך הנפגע להחזיר לפוגע את ארבע מאות השקלים שקיבל בשעתו בטעות, רק בגלל שסברו שהפוגע הזיק והפחית את ערך שווי המכונית בסכום זה.
אמנם מצד שני - פטור הנפגע מלשלם לפוגע את שש מאות השקל שהושבחה מכוניתו מחמת המכה שקיבל. על פי המבואר ברמ"א (חו"מ סי' רסד, ד), שהחיוב שקיים לנהנה לשלם כסף לגורם לו את ההנאה הינו - רק אם היורד לשדה חבירו או מי שעשה עבודה לחבירו והשביח לו, התכוון בשעת העבודה להועיל לחבירו. אבל אם עשה את עבודתו רק עבור עצמו, וממילא נגרם מחמת מעשיו רווח ממוני לחבירו - לא מגיע למשביח שום שכר מחבירו, מאחר ולא עבד עבורו, וע"ש בפ"ת ס"ק ג.
לפי"ז בנידון דנן, ודאי שהפוגע לא התכוון להשביח את ממון חבירו, ואדרבה בפשיעתו בנסיעתו הלא זהירה, פגע שלא כדין במכונית שלפניו, ולכן הוא גם שילם מיד לניזק עבור הפגוש שהזיק לו. כי ידע באותו הזמן - שמעשה הפגיעה נחשב כאדם המזיק בפשיעה. אלא שלבסוף התברר להם שכתוצאה ממכה זו נעשתה תועלת ממונית. לפיכך מאחר וברור שהפוגע לא התכוון כלל להועיל לנפגע, לכן לא מגיע לו שכר מהרווח הממוני שנגרם לנפגע לבסוף מפגיעה זו.