לא מחית איניש לספיקא
בבא קמא יא ע"א
"אמר שמואל: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין, ואני אומר: אף לשואל, ואבא מודה לי. איבעיא להו, הכי קאמר: אף לשואל שמין ואבא מודה לי, או דלמא הכי קאמר: ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי? תא שמע: דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה...".
לכאורה תמוה, הרי קי"ל "לא מחית איניש לספיקא" (קידושין דף סד ע"ב), כיצד אם כן יתכן ששמואל התבטא באופן שאי אפשר להבין את כוונתו?
אמנם אם נדייק בדברי שמואל נראה שאפשר להבין מה כוונתו. אילו כוונתו היתה שדין שואל כדברי הרישא: "אין שמין לא לגנב ולא לגזלן" הוא היה מוסיף ומתבטא: "וגם לשואל". אך הוא אמר "אף לשואל" שזה מתאים ללשון הסיפא: "אלא לנזקין" – כלומר שלמרות שאמרנו "אלא" כלומר רק לנזקין, אף על פי כן אני אומר ששואל בכלל זה. ועוד שמלשון "אף לשואל" משמע שכן שמין, שאילו כוונתו היתה שאין שמין לשואל היה מוסיף: "אין שמין לא לגנב ולא לגזלן... ואף לא לשואל".
אך הגמרא לא רצתה להסתפק בדקדוק לשונו של שמואל, כי הגמרא ידעה שקיימת ראיה ממעשה שהיה.
