תולה ארץ על בלימה
חולין פט ע"א
"אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו, ז) תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה".
זהו שאמרו בכמה מקומות: "הנעלבין ואינן עולבים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". ומפורש בתוספות הרא"ש מסכת שבת דף פח ע"ב: "כמו השמש ששמע כשקטרגה הלבנה ולא השיב". כלומר כדלעיל במסכת חולין דף ס ע"ב: "רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב: ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב: את המאור הגדול ואת המאור הקטן? אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך".
משום כך אין הארץ מתקיימת אלא מאור השמש, דרכה מגיעים לארץ מהבורא כל האנרגיה וכוחות החיים.
כשישראל עולבין זה בזה במחלוקות איומות, הארץ מזדעזעת. ובאחדותם בבלימת עצמם בשעת מריבה והאשמות ההדדיות, היו מתגברים ונוצחין.
