ביטול דיבור וביטול מעשה / קידושין ס ע"א
הרב אביהוד שורץ
דף יום-יומי, תורת הר עציון
המשנה בדף ס ע"א פותחת סדרה של משניות העוסקות בדיני תנאים, ומדברת על אדם שקידש אישה והתחייב לתת לה מאתיים זוז. בגמרא נחלקו האמוראים בדבר מועד חלותם של הקידושין במקרה זה:
"איתמר: רב הונא אמר 'והוא יתן', רב יהודה אמר 'לכשיתן'. רב הונא אמר 'והוא יתן' – תנאה הוי, מקיים תנאה ואזיל. רב יהודה אמר 'לכשיתן' – לכי יהיב הוו קידושי, השתא מיהא לא הוו קידושי".
לדעת רב הונא, האישה קיבלה כסף קידושין מהאיש, ולכן היא מקודשת. אומנם המקדש התחייב לתת לה גם מאתיים זוז, אך ביסודו של דבר היא מקודשת, ואין אדם אחר יכול לבוא ולקדשה. רב יהודה, לעומתו, סבור שמעשה הקידושין לא הושלם עד שיתמלא התנאי, לכן אם יבוא אדם אחר ויקדש אותה אישה – קידושיו יחולו.
במחלוקת אמוראים זו גלומה שאלת המפתח בהבנת עולם משפטי התנאים. ייתכן שלדעת רב הונא תנאי הוא "מילתא אחריתי", כלומר העסקה כשלעצמה היא עסקה מושלמת, אלא שאחד הצדדים מבקש להשיג לעצמו מטרה נוספת, שאינה נוגעת לגופו של עניין. מטרה זו אומנם חשובה עד כדי כך שאם לא תושג היא עלולה לבטל את העסקה כולה, אך אין היא רכיב מהותי בעסקה. רב יהודה, לעומת זאת, מבין כי התנאי איננו מנגנון ביטול של העסקה אלא חלק מהותי ממנה: הצד שהציב את התנאי איננו מעוניין להשיג שתי מטרות שונות, אלא עומדת לפניו מטרה אחת בלבד, שיש בה כמה סעיפים, וממילא בלא התנאי אין גם עסקה.
לשאלת היסוד הזאת עשויות להיות השלכות רבות, ונזכיר בקצרה אחת מהן. כידוע, המבקש להתנות עסקה בתנאי מסוים צריך לעשות זאת בלשון מדויקת: נדרש תנאי כפול, יש להקדים הן ללאו ועוד. האם דרישות אלה הכרחיות בכל תנאי שהוא?
בעלי התוספות (קידושין מט ע"ב ד"ה דברים) קובעים שיש להבדיל לעניין זה בין סוגים שונים של תנאים. יש תנאים שאינם חלק מגוף העסקה אלא גורם חיצוני העשוי להביא לביטולה, ובתנאים מעין אלה אכן דרושה לשון ברורה ומדויקת שתגדיר את התנאי ואת כוחו. ואולם יש תנאים מסוג שונה לחלוטין – תנאים הנוגעים ללב ליבה של העסקה, ותנאים מסוג זה אינם צריכים כלל אותה לשון מדויקת, שהרי ברור לכול שאם לא יתקיימו אין טעם בעסקה, ולכן אין חובה להזכיר את הדברים בפירוש.
נדגים את הדברים. אדם המקדש אישה עושה זאת, מן הסתם, מתוך רצון ושיקול דעת, ולכן גם אם הוא מבקש שהאישה תיתן לו מאתיים זוז, קשה להניח שבקשה זו היא חלק מהותי מהעניין כולו, וממילא עליו לְגַבּוֹת את הבקשה בלשון המדויקת של משפטי התנאים. לעומת זאת, אם אדם זקוק לסכום כסף למטרה מוגדרת, כגון מעבר דירה, ובשל כך הוא מוכר אחד מנכסיו, ברור שאותה מטרה מגדירה את העסקה כולה. לכן אם משום מה הוא לא יוכל לעבור דירה, יש סברה לומר שהמכר בטל אף אם המוכר לא הזכיר בפירוש שכך יקרה אם לא יעבור דירה. כך פוסקים בעלי התוספות.
שאלת המפתח הזאת עוברת כחוט השני בסוגיות שבהן נעסוק בתקופה הקרובה, ואפשר למצוא לה יישומים רבים.