יהודי שמכר את העיר פאריז
הרב דב קדרון
קדושין מו ע"ב
בגמרא מדובר על אדם שנתן לאחותו כסף ואמר לה: "הרי את מקודשת לי". רב ושמואל מסכימים שכל אדם יודע שאין קידושין תופסים באחותו, ומי שקידש את אחותו התכוון בעצם לתת לה את הכסף למטרה אחרת, לדעת רב לפיקדון ולדעת שמואל למתנה.
בעל שו"ת תורה לשמה (סימן שסא) דן לגבי חבורה של אנשים שהיו יושבים ביחד, ויען ראובן ויאמר לשמעון: תמכור לי את עיר פאריז בחמש דינרים אלו, ויאמר מכרתי לך, ויקבל הדינרים ממנו, ויאמר לעדים: הוו עלי עדים גמורים שמכרתי לראובן את עיר פאריז בחמש דינרים אלו. לאחר כשעתיים בקומם ללכת למקומם תבע ראובן משמעון שיחזיר לו את הדינרים, וימאן שמעון. ויאמר ראובן: הלא בדרך שחוק עשינו, כי איך יתכן בדעת שאקנה ממך את עיר הגדולה פאריז, וכי שלך היא כדי שתמכרנה בחמשה דינרים, וכל מה שעשינו היה בדרך שחוק, ועתה צריך אתה להחזיר לי הדינרים. ויען שמעון: גם אנוכי ידעתי שאין כאן מכירה כלל, אך אני קיבלתי הדינרים בתורת מתנה, וכך ציירתי בדעתי אותה שעה שאתה רצית ליתן לי חמש דינרים במתנה, ועשית המתנה בדרך זה או מפני הכבוד או כדי לערב בזה דבר שחוק, לכן אין אני חייב עתה להחזירם לך, שכבר זכיתי בהם. וראובן אומר: לא כי, אני עשיתי דרך שחוק ולא רציתי ליתן לך מתנה, אלא בדעתי היה לחזור וליטלם ממך.
הוא פסק שמכיוון שבמחלוקת בין רב לשמואל נפסק כשמואל, שהמקדש את אחותו המעות מתנה, גם במקרה זה המעות מתנה, ואין שמעון חייב להחזירם.
