מדוע דווקא ביעור עבודה זרה?
הרב דב קדרון
קדושין לז ע"א
הכלל הידוע שכל מצוה שהיא חובת הגוף, שאינה תלויה בארץ, נוהגת בכל העולם ולא רק בארץ ישראל - נלמד מהסמיכות של הפסוקים: כל הימים אשר אתם חיים על האדמה - אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. כלומר המצוות שחיובן תקף על האדמה, בכל כדור הארץ, גם בחו"ל - הן כל אותן מצוות שדומות למצות איבוד עבודה זרה, שהיא מצוה שאינה תלויה בארץ, אלא זוהי חובת הגוף.
מדוע דווקא מצות איבוד עבודה זרה היא הדוגמה למצווה שהיא חובת הגוף שנוהגת בכל מקום בעולם?
אולי יש רמז בעניין זה לכך שאין בעולם מקום שהוא בטבעו מקום טומאה, לכן אף על פי שמצות ביעור עבודה זרה קשורה לכאורה למקומות מסוימים שבהם נמצאים האלילים - אין לייחס את הטומאה למקום, אלא לעבודה הזרה שבמקרה נמצאת באותו מקום, כי ביעור עבודה זרה היא מצווה שאינה תלויה במקום. לעומת זאת המצוות המוטלות על הקרקע או על גידולי הקרקע נוהגות רק בארץ ישראל כי מצוות אלו קשורות לקדושה המיוחדת הקיימת רק בארץ ישראל. הקדושה הייחודית של הארץ היא הסיבה שהמצוות האלו נוהגות רק בארץ.
כדי להדגיש שיש במקומות מסוימים קדושה מיוחדת, אבל אין בשום מקום טומאה מובנית ששייכת דווקא לאותו מקום - נבחרה מצות ביעור עבודה זרה, שהיא ביעור הטומאה הגדולה ביותר, כדוגמה למצווה שאינה תלויה במקום.
